גיליון 619 * כ' חשוון תשע"ד * 24/10/2013 * משוגר למנויים בלבד * [email protected] * עורכת ראשית; סיגל בן-ארצי * 03-6354484
יצליח או לא – זו השאלה
עם ההודעה על מינויו של פרופ' עמי וולנסקי למדען הראשי של משרד החינוך, לא יכולנו להתעלם מהשאלה האם פרופ' וולנסקי יצליח בתפקידו החדש, זאת לאור העובדה כי השלושה שקדמו לו בתפקיד לא סיימו את הקדנציה שלהם. לפניכם דעותיו של פרופ' וולנסקי בנושאים שונים שעומדים על סדר היום של משרד החינוך. לפניכם גם דעותיו של שר החינוך הנוכחי באותם נושאים. לשאלה עצמה תנסו אתם לתת את התשובה
מאת; סיגל בן-ארצי
פרופ' עמי וולנסקי מונה השבוע למדען הראשי של משרד החינוך. מדען ראשי ולא יו"ר מזכירות פדגוגית, כיון שמשרת מדען ראשי במשרד החינוך מאפשרת למדען לשמש בתפקידו במשרה חלקית. פרופ' וולנסקי הוא גם ראש החוג לתואר שני בתכנון לימודים במכללה האקדמית באור יהודה. את כותרת הכתבה "יצליח או לא – זו השאלה" בחרנו לתת על הרקע הבעייתי שיש לעבודת המדען הראשי במשרד החינוך, ועל רקע ההתפטרויות בעבר של מדענים ראשיים ממשרתם, כמו ד"ר צבי צמרת, פרופ' דוד נבו וד"ר גבריאל אביטל. עם זאת, פרופ' וולנסקי מכיר היטב את משרד החינוך, ובתפקידו האחרון, ממנו פרש בשנת 1991, היה סמנכ"ל לענייני תכנון מדיניות והערכה.
על פי הגדרת משרד החינוך, תפקידי המדען הראשי במשרד החינוך מתחלקים לשני תחומים עיקריים: עיצוב מדיניות המחקר (policy of science) ושילוב ידע ומדע בשירות המדיניות (science in policy).
בתחום עיצוב מדיניות המחקר, על המדען לעסוק בייצוג האינטרסים התקציביים של המדע והמחקר; קביעת קריטריונים להקצאת משאבים למחקר; קביעת עדיפויות מחקר בתחומי החינוך השונים; יצירת מסגרות ונהלים מתאימים לביצוע יעיל של מחקרים והפצת ממצאיהם; ויצירת שיתופי פעולה מחקריים עם גופים ממשלתיים, גופים חוץ משרדיים וגופים בינלאומיים.
בתחום המדיניות, על המדען להתמקד בסיוע בקביעת מדיניות ובקבלת החלטות על בסיס ידע מדעי; איתור בעיות אשר לצורך טיפולן ראוי להסתייע בידע מדעי; ובקביעת המדיניות בנוגע לפעולות ההערכה של מדיניות המשרד ותכניותיו.
לכאורה המדען הראשי די אוטונומי בעבודתו, לפחות בכל מה שקשור לנושא הראשון. הבעיה, שעל הרקע שלה כנראה גם התפטרו המדענים הקודמים, נוגעת ככל הנראה לתחום האחרון. כאן המדען צריך לראות "עין בעין" את עבודתו עם המדיניות המוצהרת של שר החינוך. האם דעותיו של פרופ' וולנסקי הולמות לאלו של השר פירון? בחנו מספר תחומים. את התשובה לשאלה המופיעה בכותרת הכתבה אתם תתנו.
לחזק את הנטייה של בתי ספר לעשות ככל יכולתם כדי להימנע מלקבל אוכלוסיות ייחודית, העלולות לפגוע בשיעור הזכאות לתעודת בגרות שהם משיגים".
באשר למדיניות משרד החינוך לגבי חוק הראמ"ה, אומר פרופ' וולנסקי, "כי הצעת החוק המעגנת את סמכויותיה של הרשות למדידה והערכה (חוק ראמ"ה, התש"ע-2010) בעייתית כיון שהיא נחקקת בלי ליצור איזונים המעצימים את בתי הספר. הרשות הארצית למדידה והערכה עוצבה בחוק על פי הדגם של הרשות הדומה בארצות הברית. אבל בארה"ב נהפך מנגנון ההערכה למהות המרכזית ונוצרה תרבות השמה דגש על ההכנה לבחינה במקום על עצם חוויית הלמידה". לסיכום אומר פרופ' וולנסקי, "כי תהליכים חשובים בחינוך בישראל מתרחשים בלי שמלווה אותם דיון ציבורי או מקצועי כלשהו. המדיניות שמובילים הליכי החקיקה הקיימים תעודד תיוג ומיון של תלמידים ותביא להגברת תחושת הכישלון של אלפים מבין ילדי ישראל. רעיונות שבמדינות רבות חוללו סערות, עוברים בישראל באדישות מפתיעה". (המשך בעמ' הבא)
חשיבות ההשקעה באקדמיה, חשיבות מדעי הרוח
בראיון לעיתן דה-מרקר, בינואר 2010, אמר פרופ' וולנסקי את הדברים הבאים; "היבט נוסף הוא המורים בישראל. זו אשליה לחשוב שיש לנו הרבה מורים. רוב המורים בבתי הספר – היסודיים והעל-יסודיים – הם בוגרי לימודים בתחום מדעי הרוח. כשיש בריחה למדעי הכסף, אין מהיכן לשאוב מורים לספרות, להיסטוריה ולגיאוגרפיה. מי ילמד את הילדים שלנו? הכל חשוב, גם מדעי הכסף וגם מדעי הרוח. אין לבטל אף אחד מהצרכים, אבל נראה כי האיזונים ברחו לנו מהידיים". שר החינוך התבטא לאחרונה באשר לפקולטות למדעי הרוח באוניברסיטאות, וציין כי עלותן גבוהה מתועלתן – השר התכוון לעלויות של אחזקת המגמות הללו מול מספר התלמידים הלומדים בהן. אם כך, מאין יגיעו המורים למדעי הרוח? או אולי לא יצטרכו אותם בכלל אם יבטלו את בחינות הבגרות בתחומים אלו? על רקע התפיסה של פרופ' וולנסקי על חשיבות מדעי הרוח כאיזון למדעי הכסף, מתעוררת כאן בעייתיות ראשונה. באותו מאמר מסביר פרופ' וולנסקי כמה חשוב להשקיע בהשכלה הגבוהה בישראל; "בין השכלה להכנסה ולצמיחה יש קשר ישיר", הוא אומר. שר החינוך, מאידך אחראי השנה לקיצוץ של מאה מיליון שקלים מתקציב ההשכלה הגבוהה בישראל. אגב, בין יתר תפקידיו במשרד החינוך, היה פרופ' וולנסקי יועץ לענייני השכלה גבוהה לארבעה שרי חינוך. אז איך ירגיש המדען החדש במשרד שמקצץ משמעותית גם בתחום האקדמיה, ואולי גם בתחום המורים למדעי הרוח?
פתיחת אזורי רישום, פרסום ציוני הבגרות, חוק הראמ"ה
ד"ר אריה קיזל מאוניברסיטת חיפה, מביא בבלוג שלו דברים שאמר פרופ' וולנסקי על כמה נושאים ניהוליים חשובים; על פתיחת אזורי הרישום, מהלך שמשרד החינוך מחויב אליו עד לשנת 2015, נאמרו הדברים הבאים; "גם חוק ההסדרים 2010, הכולל פתיחה מבוקרת של אזורי רישום באופן שיאפשר להורים בחינוך הרשמי לבחור את בית הספר שבו ילמדו ילדיהם, מצטרף למגמה זאת. המחקרים הקיימים מלמדים שיש רשויות מקומיות העושות ככל יכולתן כדי להשביע את רצונה של האוכלוסייה המבוססת, מתוך התעלמות בוטה מהתקנות ומהחוקים בתחום החינוך. גם בתי ספר מבססים את ייחודם באמצעות יצירת מערך שירותים משלים, בהסתמך על תשלומי הורים שיכולים להגיע גם ל-10,000 שקל בשנה ויותר. אם משרד החינוך לא הצליח לכפות את מדיניותו בטרם פתיחת אזורי הרישום, כיצד יאכוף את סמכותו כדי לאפשר בחירה מבוקרת של בתי ספר לאחריה? מחקרים רבים מצביעים על כך שבחירה מבוקרת בין בתי ספר שהאמצעים העומדים לרשותם אינם זהים, מאיצה את הקיטוב בחברה".
באשר לפרסום מבחני הבגרויות, גם כאן שולל פרופ' וולנסקי את המהלך; "ההחלטה לאפשר את פרסום נתוני הזכאות לבגרות של כל בית ספר עלולה
יצליח או לא – זו השאלה
(המשך מעמ' קודם)
ניהול עצמי
במשך שנים עסק פרופ' וולנסקי בניהול העצמי. הוא היה ממובילי המהלך במשרד החינוך בסיבוב הראשון שלו, בראשית שנות האלפיים, שלטענת מבקר המדינה, באחד הדוחות שפרסם, נעשה שלא כהלכה. בספר שכתב יחד עם פרופ' יצחק פרידמן, "בתי ספר בניהול עצמי – מבט בין לאומי", בהוצאת משרד החינוך, נכתבו הדברים הבאים; "כדי לאפשר יישום תיאוריית הניהול העצמי של בית הספר, צריך להבטיח שיתגבשו ויתרחבו גם התיאוריה והפרקטיקה של תפקיד המרכז – המדינה, המחוז, רשות החינוך המקומית, לכלל תורת ניהול שלמה, המגלמת את שני צדדיו של המטבע, שתי מערכות ניהול שלובות זו בזו ותלויות האחת ברעותה". וולנסקי מותח כאן ביקורת על התנערותה של המדינה מיישום חלקה בניהול העצמי, וחובר למבקרים נוספים, כמו ד"ר בוורלי טופז ("מנהיגות במעבר; תפישת המנהיגות של מנהלי בתי ספר יסודיים בהקשר של ניהול עצמי"), שחושבים כמוהו. עכשיו אמור ד"ר וולנסקי לתת יד למדיניות משרד החינוך, שאמורה להעביר את כל בתי הספר היסודיים עד לשנת 2015 לניהול עצמי, מבלי שיושם דגש על מסקנות שהוא עצמו כתב עליהן בעבר.
עם הפנים לעתיד
בהרצאה שנשא פרופ' וולנסקי לפני כשנתיים, בכנס במכון מופ"ת, הוא תאר מגמות של שינויים בתחום החינוך בעולם. בין היתר ציין פרופ' וולנסקי, כי אנו נמצאים עתה בתחילתו של הגל השלישי בחינוך בעולם, להבדיל מהגל הראשון, ששם את התלמיד במרכז והגל השני ששם את הידע במרכז. "הגל השלישי עיקרו ביזור עמוק של סמכויות לבתי הספר, גמישות פעולה גדולה יותר למוסד החינוכי, יותר דרגות חופש למורים, התלמיד במרכז תכנון הלימודים והתרבות היא של מתן אמון". לגבי ישראל נאמר שם, כי "התרבות הישראלית הנה יזמית וחדשנית במהותה, ולכן הסטנדרטיזציה מנוגדת לרוח היזמית הישראלית. קיימים איים בודדים של בתי ספר בישראל המעודדים למידה חדשנית ולמידה מאותגרת בעיות (PBL), ובפועל נוצרה במערכת החינוך בארץ, בעיקר בגלל השפעת התקשורת, טראומה נוכח מעמד ישראל במבחנים הבינלאומיים. לכן השפעות הטראומה הזו היא להעמיק את תרבות העבודה הריכוזית במערכת. מבחינת בתי הספר בארץ נוצרה לפיכך "אבן ריחיים" על צווארם, שלוחצת יותר ויותר לכיוון הסטנדרטיזציה והמדידה של בחינות והישגים. היו אמנם ניסיונות חלקיים בהענקת דרגות חופש יותר למורה ולשיטותיו (פרופ' ענת זוהר, תכנית הלימודים החדשה בהיסטוריה, ניהול עצמי לבתי ספר), אך אלו נותרו שוליים מבחינת השפעתם. יוזמות של בתי ספר בודדים "לצאת מהקופסה" ולשנות כיוון, נתקלות במציאות של חסם המבחנים החיצוניים. ולכן, מדגיש פרופ' וולנסקי, חזרנו למציאות משתקת מבחינת מערכת החינוך. לכן מה שקורה בפועל הוא שהטכנולוגיה מכתיבה את הפדגוגיה (במקום להפך). המערכת נעוצה עמוק בתוך השקפת הסטנדרטים. למדיניות הסטנדרטים השלכה על אטרקטיביות המקצוע בציבור".
"כך קורה, שישראל מתרחקת מהגל השלישי בחינוך, כאשר מדינות אחרות כבר מתחילות להיערך לקראתו. בעולם מתחילים להבין כי מקורות המידע והידע הם מגוונים וכי המורה הוא מעביר הידע ולא תכניות הלימודים הסטנדרטיות. מבינים בעולם שהמורה צריך לכוון למקורות מידע מגוונים ומאתגרים וליצור למידה תוססת ואינטראקטיבית, כלומר למידה עצמאית בקצב האישי. מערכות חינוך בעולם מתחילות לאפשר יותר פרויקטים אישיים ללמידה כמו בפינלנד, מה שאין עדיין בישראל".
וכיצד כל זה משתלב בדעותיו של שר החינוך? כאן לראשונה, מתגלה שביב אופטימיות למהלך; גם השר פירון מדבר על מתן אמון יותר בתלמיד ובמורה, הפסקת מבחני המיצ"ב, ושחרור הסטנדרטיזציה. מה שלא עולה בקנה אחד עם מדיניות משרד החינוך הוא ריכוזיות היתר והפסקת פרויקט המחשוב. איך אפשר להפוך את מדינת ישראל לאחת ממדינות הגל השלישי, כמו פינלנד, כאשר המערכת ריכוזית וחוזרת לתקופת הלוח והגיר?
והמסקנה
משהו במשרד החינוך חייב להשתנות ובגדול. אולי התקווה נעוצה במינוי של פרופ' וולנסקי. או אולי, לאור הכתבה, ביכולת ההתגמשות שלו. ימים יגידו.
במכללת סמינר הקיבוצים; תואר שני בהערכה בחינוך
מאת; מערכת קו לחינוך
במכללת סמינר הקיבוצים נפתחו השנה שש תכניות לימודים חדשות;
* תואר שני בהערכה בחינוך, שיכשיר אנשי חינוך והוראה כאנשי הערכה שיפעלו בארגונים חינוכיים וחברתיים פורמליים ובלתי פורמליים. התכנית מעניקה לבוגריה תואר שני M.Ed. בהערכה בחינוך, המוכר על ידי הרשות הארצית למדידה ולהערכה בחינוך (הראמ"ה), לצורך ביצוע תפקיד רכז הערכה בבית הספר.
* תכנית לתואר שני בטיפול באמצעות אמנויות ולתעודת מטפל בהתמחויות: אמנות חזותית, בביליותרפיה, פסיכודרמה, תנועה. מטרת התכניות היא להכשיר מטפלים אקדמיים ומקצועיים, שישתלבו בעבודתם במערכת החינוך, במרפאות ובתי חולים פסיכיאטריים, בבתי אבות ובמרכזי שיקום שונים. תכניות הלימודים לתואר שני נמשכות שנתיים וכוללות 600 שעות הכשרה מעשית. לאחר לימודי התואר יש להשלים שנה נוספת של הכשרה מעשית והדרכה (סטאז'), כדי לקבל תעודת מטפל.
* תואר ראשון בהוראת אנגלית בבי"ס יסודי – התכנית להוראת אנגלית פותחה בשל המחסור במורים לאנגלית בבתי הספר היסודיים, וכוללת תעודת הוראה.
המסלולים המבוקשים השנה לתואר ראשון הם בחינוך מיוחד, הוראה בבתי ספר יסודיים והוראת אנגלית. בתואר השני – חינוך סביבתי, חינוך גופני ובריאות, ניהול וארגון מערכות חינוך וטיפול באמנויות. במקביל הודיעה המכללה על גידול משמעותי במספר הלומדים בתכניות להסבת אקדמאים להוראה.
הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים הקימה פורטל לחינוך לבטיחות בדרכים
מאת; מערכת קו לחינוך
חברת תבונה, מקבוצת SQ Link, הקימה פורטל חינוכי עבור הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. הפורטל מרכז את הפעילויות החינוכיות וההסברתיות בתחום הבטיחות בדרכים, במטרה לשנות את תרבות הנהיגה בישראל. הפורטל נועד להוות מאגר מידע לציבור הרחב ולאנשי חינוך. בפורטל מוצעות פעילויות בתחום הבטיחות בדרכים לכל טווח הגילאים; הצגות, הרצאות, סדנאות, סימולטורים, עדויות אישיות מתאונות ועוד. האתר כולל רשימה מלאה של עשרות מפעילי תכניות חינוך וחברות הפקה, המתמחות בבניית פעילויות בתחום הבטיחות בדרכים, ומאפשר לגולשים גישה ישירה אליהם באמצעות פייסבוק ואימייל. האתר גם מאפשר לדרג את נותני השירותים בתחום זה. הפורטל לקידום תכניות חינוכיות מצטרף לפעילויות נוספות של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים במדיה הדיגיטלית, כמו אתר הרשות, מתחם "סטרטר לצעירים" לקידום רישיון נהיגה מדורג, ערוץ יו-טיוב ופיתוח אפליקציות ייחודיות לקידום לימודי תיאוריה וזיהוי סיכונים לצעירים.
השינון פאסה? הצחקתם את היפנים
בעוד שבבתי הספר בישראל עושים הכל כדי להעלות את התלמידים מרמת למידה של ידע ושינון לרמות חשיבה גבוהות יותר (הסקת מסקנות, למשל), ביפן התלמידים רק משננים. התוצאה; התלמידים היפנים במקום הראשון בעולם ב…אוריינות
מאת; סיגל בן-ארצי
למה התלמידים היפנים במקום הראשון בעולם באוריינות? ודאי תחשבו שזה בגלל מורים מעולים, שיטות הוראה ייחודיות, רמות חשיבה גבוהות בלמידה וכדומה. אז זהו שלא. ביפן, מגיל 6 עד 15, התלמידים עוסקים רק בדבר אחד; שינון. כך מדווח אתר עיתון הגארדיין הבריטי. לדבריו, התלמידים לומדים שלושה נושאים בצורה אינטנסיבית; אוריינות בכתב, אוריינות מתמטית ואנגלית. האוריינות היפנית בכתב, דורשת מהתלמידים ביפן ללמוד את שפת הסימנים היפנית. הלמידה היא שינון בלבד, וכוללת כאלף סימני אותיות. עד סוף בית הספר היסודי חייב התלמיד להכיר את כל אלף הסימנים. בהמשך, עד לסוף חטיבת הביניים, נדרשים התלמידים ללמוד 1,130 סימנים נוספים. מי שימשיך לעל יסודי, וילמד בבית הספר עד גיל 18, יחויב להכיר את כל 2,000 הסימנים בשפה, המהווים את הבסיס לתפקוד תקין בחברה היפנית. כתוצאה מכך, רמת הציונים במבחני האוריינות של בתי הספר ביפן עומדת על התוצאה 99%.
ילדים יפנים רוכשים דפוסי חשיבה מתמטיים כבר בגיל צעיר. בתחילת הדרך הילדים משתמשים בחשבוניות (בתמונה) ורוכשים שליטה מלאה ביסודות המתמטיקה. במעבר מחטיבת הביניים לחטיבה העליונה התלמידים כבר מגלים ברובם שליטה טובה באנגלית, בדקדוק ובדיבור.
הלחץ לזכור מידע ולעבור את הבחינות, שמתחיל בגן הילדים, נמשך לאורך כל מערכת החינוך היפנית. הלחץ הזה מחניק לדעת המומחים את החשיבה הביקורתית. הלחץ הזה מיותר לדעתם עבור ילדים מתחת לגיל חמש.
יפן, כמו דרום קוריאה, מראה הישגים נכבדים במבחני ה-OECD, ונמצאת במקום הראשון בהישגים באוריינות של תלמידים בגילאי 14-16. כדי להגיע להישגים הנכבדים הללו משקיעים תלמידי יפן שעות רבות בלמידה. לאחר שהתלמיד מסיים את יום הלימודים בשעות אחר הצהריים, הוא ממשיך לבית ספר מיוחד שנקרא ג'וקו. בבתי ספר אלו ממשיכים התלמידים לשנן וללמוד, בתקווה שהציונים שיקבלו בבתי הספר יקנו להם מקום באוניברסיטה יוקרתית.
ואצלנו?
את השינון, להזכירכם, המציא אולי העם היהודי בלימוד ב"חדר". ילדים צעירים, בני שלוש ואילך, למדו לקרוא תוך כדי שינון בלבד. בהמשך גם הציגה ישראל הישגים נאים במתמטיקה, שהובילו אותנו לככב במקומות הראשונים בעולם במבחנים השוואתיים, שנערכו במקצוע זה בשנות השישים של המאה הקודמת. אחר כך הגיעו כל מיני מומחים, שהכניסו כל מיני שיטות, וכל מיני שינויים, שדחקו את ישראל אחורנית בהישגים בכל תחום שהוא. מדינת ישראל בהמשך גם זנחה לחלוטין את השינון. בוגרי בתי ספר, שלמדו בשנות השישים, היו צריכים ללמוד שירים בעל פה, לשנן פרק או שניים מהתנ"ך, ללמוד פתגמים ועוד. בהמשך, לאט לאט, נוצר שינוי טוטלי, כאילו הלימוד בעל פה כבר חסר ערך. רונית תירוש, בתקופה שבה הייתה מנכ"לית משרד החינוך, ניסתה להעלות מחדש למודעות את נושא השינון והלימוד בעל פה. משום מה זה לא צלח. מדינת ישראל כבר הייתה מחוברת לאינטרנט, ומומחי חינוך החלו לחשוב שהידע זמין לכל ולכן לא צריך לשנן. כולם התעלמו מהחשיבות שיש לשינון בתהליך הלמידה, כמו זיכרון, שליפת ידע, הטמעת ידע קודם עם ידע חדש והבנייתו ועוד. מדינות מזרח אסיה ויפן ביניהן, גם הן היו חשופות לאותן אמצעים טכנולוגיים כמונו, אבל למרות שאמצו שיטות חינוך חדשניות לא ויתרו על השיטות המסורתיות. אחת מהן, סינגפור, העתיקה את שיטת הוראת המתמטיקה שהייתה נהוגה בישראל בשנות השישים של המאה הקודמת. את זה גילתה, אגב, משלחת אנשי חינוך מישראל, שנסעה לסינגפור לפני מספר שנים, כדי ללמוד מדוע מצליחים שם התלמידים במתמטיקה. אז אומנם שיטת הבדידים בוטלה, אבל הפער במתמטיקה לא נסגר. השינון בוטל באחת, אבל רמת הידע של התלמידים בישראל לא עלתה. ישראל מדשדשת הרבה אחרי מדינות כמו סינגפור, דרום קוריאה ויפן, אולי כי היא מתעקשת שהשינון פאסה.
שביתת המכללות הטכנולוגיות; האם צריך היה לשבות?
מאת; סיגל בן-ארצי
ביום ראשון האחרון החלה שביתת המכללות הטכנולוגיות. במכללות לומדים כ-24 אלף תלמידים. שכר הלימוד לשנה דומה לאוניברסיטאות ואף פחות מכך. המכללות מוחות על המחסור התקציבי שממנו הן סובלות. לטענת מטה המאבק, כיום חסרים בתקציבי המכללות כמאה מיליון שקלים. הממשלה מוכנה להעניק להן כ-90 מיליון שקלים למשך חמש שנים. המכללות טוענות כי הסכום החסר יצמצם את הגרעון בתקציבן לשנה הראשונה בלבד. עם זאת, לשביתה לא הצטרפה רשת אורט, שתלמידיה מהווים כשליש מתלמידי המכללות. לדברי צבי פלג, מנכ"ל רשת אורט, ההסכם שהושג עם האוצר כבר לפני כשבוע ראוי בהחלט, ולכן לא היה כלל צורך לשבות. פלג מציין עוד, כי אינו מוצא לנכון להשבית בתחילת השנה את הסטודנטים, שרובם אמורים להפיק בהמשך מהלימודים את לחמם, וכך לפגוע בהכשרתם. ראוי לציין, כי במכללות טכנולוגיות מגמות שונות; החל ממגמות עתירות תקציבים ומעבדות, וכלה במגמות כמו סייעות לחינוך, שעלותן נמוכה יחסית. הדרישה הגורפת של ראשי המכללות מתייחסת ללימודים היקרים, מבלי להתייעל על חשבון הלימודים הזולים יותר.
תלמידי עמל מציגים דגם של מטוס ששחזרו בתערוכה במוזיאון ארץ ישראל
התלמידים גם מציגים בתערוכה סרטון בהפקתם על השחזור וכן "נקודות חמות", שבהן ניתן לקבל מידע נוסף על כל מיצג באמצעות הדמיה "במציאות רבודה"
מאת; מערכת קו לחינוך
דגם המטוס הראשון שהוטס בישראל, בלריו 11 (בתמונה), שוחזר על ידי תלמידי הרב תחומי הולץ בתל אביב, מקבוצת עמל. המטוס מוצג במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב בתערוכה "חזון האוויר – ראשית התעופה בארץ ישראל, 1913-1948". עבודת השחזור ארכה שנה וחצי. במסגרת התערוכה, מוצגות 25 נקודות בטכנולוגיה של מציאות רבודה. הפעילות במציאות רבודה (AR) פותחה על ידי תלמידי הרב תחומי הולץ מקבוצת עמל ואגף החינוך של המוזיאון. המבקרים בה יכולים להוריד למכשירי הסמארטפון או הטאבלט שלהם אפליקציה מסוימת, וכשמכוונים את מצלמת המכשיר לנקודה המתאימה בתערוכה – ניתן ליהנות מרובד מידע נוסף, סרטון חי, הדמיה, אנימציה או קובץ קול שיעשירו את החוויה. מטוס הבלריו 11 יוצר במקור כולו מעץ, בד וחוטי מתכת. את חלקי המטוס בנו התלמידים בהתאם לשרטוטים ששוחזרו במיוחד עבור הפרויקט על ידי צוות מומחים בראשות חוקר התעופה דני שלום. בניית המטוס נערכה אחרי שעות הלימודים, בסדנה שהוקצתה והוכנה במיוחד בשטח בית הספר. הכוונה הייתה לשתף בחוויה את כלל תלמידי בית הספר. במלאכת השחזור השתתפו התלמידים בתפקידים כמו בנאים, צלמים, ניהול הפרויקט ודוברות. לצד המטוס מוצג סרטון "סטופ-מושן", אף הוא בהפקת תלמידי עמל, שממחיש לקהל בקצב מואץ את תהליך בניית הרפליקה. זו הפעם הראשונה בארץ שנבנה מטוס בקנה מידה אמיתי על ידי תלמידי בית ספר.
יצוא חינוכי כחול-לבן; משלחת אנשי חינוך ממדינות אמריקה הלטינית הגיעה ללמוד חינוך טכנולוגי מהו 
משלחת של אנשי חינוך מאמריקה הלטינית, שהגיעה לארץ באמצעות מש"ב – סוכנות הסיוע הלאומית של ישראל במשרד החוץ – התארחה באורט גבעת רם בירושלים
מאת; מערכת קו לחינוך
לאחרונה הגיעה לארץ משלחת של 25 אנשי חינוך מתשע מדינות באמריקה הלטינית, כדי ללמוד את רזי החינוך הטכנולוגי. המשלחת כללה נציגים מהונדורס, קולומביה, קוסטה ריקה, פרו, הרפובליקה הדומיניקאנית, אל סלוודור, גואטמלה, אקוודור ואורוגוואי. המשלחת הגיעה לארץ להשתתף בקורס בנושא "חינוך למדע וטכנולוגיה ו-ICT", אשר חושף את המשתתפים למגוון העשייה של מערכת החינוך הישראלית בתחומי הטכנולוגיה והמדעים. הקורס ממומן כמעט במלואו על ידי מש"ב – סוכנות הסיוע הלאומית של ישראל במשרד החוץ – המתמחה במתן עזרה למדינות מתפתחות בנושאי חינוך והשכלה. במסגרת הקורס מבקרים האורחים במגוון מוסדות לימוד בתחום המדעים, כמו מכון ויצמן למדע.
במסגרת הקורס ביקרו חברי המשלחת גם באורט גבעת רם בירושלים (בתמונה). בביקור הוסבר על פיתוח תכניות לימוד חדשניות בחינוך הטכנולוגי-מדעי. אורט מייצאת כיום תכניות לימוד לעשרות מדינות ברחבי העולם. הביקור כלל סיור בכיתות ובמעבדות, שיחות עם צוות ההוראה והתרשמות מתכניות הלימודים בבית הספר. מנהל אורט גבעת רם, דוד גרקו, ציין כי נציגי המשלחת לא הפסיקו לצלם את מעבדות הרובוטיקה, התוכנה והביו-טכנולוגיה. חברי המשלחת משמשים במגוון תפקידים במערכות החינוך של כל מדינה; מורים, מנהלי בתי ספר, מפקחים אזוריים וארציים בתחום המדע והטכנולוגיה, מפתחי תכניות חינוך ומרצים במכללות ובאוניברסיטאות. נראה כי עם חזרתם למדינות שלהם ישאפו חברי המשלחת להטמיע שם את מה שראו בישראל. במהלך הסיור נהנו האורחים מהרצאה של ריקרדו רוזנטל, ממרכז המחקר והפיתוח של רשת אורט, הדובר ספרדית. ההרצאה עסקה בנושא פיתוח תכניות לימודים בתחום הטכנולוגיה והמדעים. ההרצאה התמקדה על פיתוח תכנית לימודים במדעים והתבססה על הניסיון של אורט. בהרצאה ניתן הסבר על המרכז להכשרת מורים של הרשת, והמערכת לתמיכה פדגוגית בה.
דעות; האם נכון להפגיש את הילדים עם השואה בכיתה א'?
מאת; מערכת קו לחינוך
שר החינוך, שי פירון, הצהיר בשבוע שעבר, עם שובו ממסע בפולין, כי משרד החינוך יפעיל תכנית להכרת נושא השואה לתלמידים כבר מכיתה א'. ככל הידוע, תכניות להכרת השואה פועלות במערכת החינוך בכיתות הגבוהות של התיכון, והתלמידים לומדים אינטנסיבית את הנושא רק אם הם יוצאים למסע בפולין. משרד החינוך מסר, כי התכנית תפעל בהתאם ליכולת ההכלה של התלמידים בגילאים הנמוכים. אין ספק כי חשוב להגביר את לימודי השואה במערכת. בבתי הספר נחשפים התלמידים לנושא בשיעורי היסטוריה, העוסקים במלחמת העולם השנייה, או בטקסים ואירועים הנערכים לקראת יום השואה. המעבר לתככנית לימודים בת 12 שנים ייקח זמן. את התכנית אמור משרד החינוך לגבש עם יד ושם וארגוני חינוך נוספים הפועלים בארץ, כמו משואה, או מוזיאון לוחמי הגטאות ועוד.
ההכרזה עוררה פולמוס סביב הסוגיה האם ניתן בכלל ללמד ילדים צעירים נושא טעון כל כך. אתר הורים וילדים עסק בנושא כבר לפני למעלה משנה. האתר הציג שתי דעות בעד ונגד. ד"ר רחל פסטרנק, סוציולוגית של החינוך, מהמכללה למינהל, מתנגדת, ומציינת כי בגילאים אלו לא הייתה מפגישה את הילדים עם השואה באופן ישיר אלא רק מציינת שהייתה מלחמה. הוראת השואה מפגישה את הילדים עם מראות קשים, שעלולים להיות הרסניים לילד. לדבריה, מספיק לעסוק בנושא מכיתה ד' וגם אז באופן הדרגתי, רק לפי יכולת ההכלה של הילדים. לעומתה, הפסיכולוג גיל ונטורה, טוען כי השואה כוללת שני אלמנטים; עצב וזוועה. את העצב הוא היה מציג, ואת הזוועה היה משאיר לכיתות גבוהות. לדעתו ילד בכיתה א' כבר יכול לעמוד בפני טיבו המתסכל, המפחיד והבלתי מושלם של העולם.
אצל מורים הדעות נחרצות יותר נגד. אתי כהן, מורה בכיתה א', אומרת שלדעתה מספיקים הטקסים שנערכים ביום השואה בבתי הספר, כדי להשאיר איזה רושם על הילדים שמדובר באירוע עצוב. גם החולצה הלבנה שבית הספר דורש מהילדים לבוא איתה, מעוררת אצל הילדים רושם שמדובר במשהו חשוב, שראוי להתייחס אליו באופן מסוים. יש בכיתה א' ילדים בוגרים, שיכולים להבין שמישהו הזיק לעם שלנו. אבל כל ההתמודדות עם נושאים כמו השמדה המונית ורצח עם היא בלתי נתפסת בעיניהם, כמו גם נושא המוות בכללותו.
אצל יועצת חינוכית שביקשה להישאר בעילום שם הדעה נחרצת; "כדי להסביר לילדים את נושא השואה צריך להזכיר מושגים כמו מחנות ריכוז, גטו, רצח, השמדה. גם ילדים מכיתות ד' ומעלה אינם מסוגלים לעכל את המשמעות של הנושאים הללו, כך שעדיף לתת לילדים הרכים לפגוש את הצדדים הפחות נעימים של החיים בצורה הדרגתית וקלה לעיכול, ולא דרך תכנית לימודים שמחייבת אותם להתמודד עם הנושא. הייתי מתחילה את התכנית בכיתות ו' לניסיון, מציעה לקרוא ספר שמתאים לגיל הזה, יחד עם אח בוגר או עם הורה, ומשוחחת עליו בכיתה. הייתי מדגישה דרך עולם הרגש משהו כואב, כמו פרידה או צורך לשנות צורת חיים, בעקבות אירועים כמו מלחמה. רק אחר כך הייתי מנסה להרחיב את המעגל לעם שלנו, ליהדותנו ולכך שלא הייתה מדינה מאחורינו, שהיתה יכולה אז לדאוג לאינטרסים שלנו כעם".
באתר גלים של סנונית; איך ללמד את נושא האנרגיה בדרך אטרקטיבית
אתר גלים של סנונית מכיל מידע רב ואטרקטיבי למורים (בכל תחומי הדעת). בסיוע פעילויות מתוקשבות, משחקים וסרטונים מאפשר האתר לתלמידים ללמוד חומר מדעי בדרך קלה ומהנה.
כך, לדוגמה, פעילות על שימוש באנרגיה לתלמידים. כולל ספר המונפש "זהירות! מתח גבוה" מלווה בפעילות לימודית שניתן לבצע בכיתה או בבית. הפעילות מתאימה לטווח רחב של גילאים.
באתר מעלים המורים בלוגים אישיים ובהם מציעים מערכי שיעור, פעילויות לימודיות ועוד. כדי להיכנס לאתר יש להיות מנוי על גלים.
ליצירת קשר:
צוות גלים
האוניברסיטה העברית גבעת רם
02-6584517 או 052-3307914
הצגה לילדים במוזיאון הפתוח בתל חי; "ויהי ערב"
הצגת ילדים בשילוב תיאטרון בובות, מוסיקה ועוד, במוזיאון הפתוח לצילום, גן התעשייה תל-חי, בשבת, 26 באוקטובר, בשעה 11:30.
"ויהי ערב" הוא הצגת שחקנית, על פי הספר המוכר והאהוב של פניה ברגשטיין. ההצגה משלבת תפאורה קסומה ובובות, ומספרת סיפור על לילה, על חיפוש חברים ועל מה שקורה כשכועסים עלינו לפעמים. הסוף, כמובן, טוב. ההצגה מתאימה לגילאי 2-6.
הילדים וההורים גם ייהנו במוזיאון מאגף אינטראקטיבי – צילומדע, בו ירכשו חוויות וידע על פעולת המצלמה, העין, האור והצבע, לצד פריסה של התפתחות היסטורית-טכנולוגית של הצילום. לפרטים; המוזיאון הפתוח לצילום, גן התעשייה תל-חי, טל'; 04-6816702, או באתר.
איריס קולטוצ"ניק – טיפול בעזרת בעלי חיים
טיפול באמצעות בעלי חיים הוא תחום חדש יחסית בארץ, אך מיושם בעולם כבר שנים רבות. התחום מתבסס על מפגשים ישירים בין מטופלים לבין בעלי החיים השונים, לפיתוח והעצמה של יכולת ותפקוד רגשיים, תקשורתיים ומוטוריים. איריס קולטוצ"ניק הינה בוגרת התכנית לטיפול, סיוע ושיקום באמצעות בעלי חיים בסמינר הקיבוצים, ובעלת תואר ראשון במדעי החברה והחינוך מטעם אוניברסיטת ת"א. תחום ההתמחות של איריס הוא קשיים התנהגותיים, תקשורתיים תחושתיים ורגשיים, וכן הפרעות קשב וריכוז. לאיריס ניסיון עשיר של טיפול במסגרות שונות כגון החינוך המיוחד, גנים תקשורתיים ופנימיות. הטיפול מערב את כל הגורמים הרלוונטיים, וכולל גם הדרכת הורים. לפרטים נוספים טל": 054-5784522 או באתר.
עוקץ מערכות בע"מ – מכלול פתרונות טכנולוגים לניהול חכם
עוקץ מערכות בע"מ הינה החברה המובילה בפיתוח, יישום, שיווק ושירות של מוצרים טכנולוגיים בתחומי החומרה והתוכנה. המוצרים הטכנולוגיים שמספקת החברה מיועדים לניהול חכם של כוח האדם, וכוללים מגוון רחב של פתרונות בניהול פרויקטים ומערכות שונות. בין מגוון הפתרונות של החברה ניתן למנות שעוני נוכחות ביומטריים ותוכנות שכר המקצועיות ביותר בארץ. כמו כן משווקת החברה מערכת בקרת כניסה רבת-דלתות, מערכת לניהול חכם של ארוחות, מערכת לניהול פרויקטים, בקרת שמירה וכדומה, המספקים שליטה, בקרה וייעול. לפרטים נוספים טל":073-229-5555 או באתר.