גיליון 688 * ז' טבת תשע"ז * 5.1.2017 * עורכת ראשית; סיגל בן-ארצי * דוא"ל: kav1@bezeqint.net * טל': 03-6354484
טעות של מתחילה?
בעקבות השביתה השבוע; למה הסתדרות המורים הצטיירה בציבוריות הישראלית כמי שפוגעת בהורים ומטלטלת ללא הצדקה את מערכת החינוך
דעה מאת: סיגל בן-ארצי 
שביתת המורים שפרצה השבוע עוררה סערה ציבורית. השביתה נתפסה בציבור כמחטף של הסתדרות המורים, ככל הנראה מסיבה פוליטית כלשהי. הרושם שהיא הותירה היה, שגם מורי ישראל לוקים בהתנהגות ביריונית, שכמחנכים אסור שתהיה חלק מהתנהלותם. גם בית המשפט, שהוזעק על ידי משרד החינוך לבטל את השביתה, התרשם באופן דומה, והכריז על סיומה שעה אחרי שהתחילה.
אבל מה קרה כאן באמת?
פורמלית, הסתדרות המורים נהגה כשורה; לאחר שהבינה בתחילת חודש דצמבר, שבעיות השכר לא ייפתרו אם לא תוכרז שביתה, היא פנתה לבית הדין לעבודה והגישה בקשה להשבתה ב-3.1.2017. משרד החינוך, למרות שידע על הכרזת ההשבתה העתידית, החל בדיונים עם ההסתדרות רק כמה ימים לפניה. וכך במרתון של דיונים, כשחרב ההשבתה מאיימת מעל, ניסו הצדדים להגיע להסכמות. במשרד החינוך טענו ש-95% מהמחלוקות נפתרו. בהסתדרות המורים טענו שנותרו עניינים בלתי פתורים, ועד שלא יינתן פיתרון מלא לבעיה היא שרירה וקיימת מבחינתם. השאלה שהתחבטו בה הייתה אם לצאת להשבתה או להשאיר את הבעיות שנותרו ללא פיתרון.
אבל הבעיה לא הייתה בטיעוני הצדדים, הבעיה הייתה במחטף שהצטייר בציבור, והותיר רושם רע מאוד של התנהגות בלתי הוגנת מצד המורים. והסיבה כמו תמיד; התקשורת כמובן. אלא שהפעם, כמו בלא מעט מקרים אחרים, התקשורת לא הייתה אשמה. מי שהייתה אשמה היא יפה בן-דוד, המזכ"לית החדשה של הסתדרות המורים (בתמונה), שדווקא לא עשתה שימוש ראוי בתקשורת. בן-דוד טעתה במהלך הראשון המשמעותי שביצעה, כי למרבה האירוניה דווקא היא לא הכינה שיעורי בית. קודמה בתפקיד, יוסי וסרמן, שועל קרבות ותיק בהתנהלות לקראת שביתה, ידע שכדי לפגוע בציבור צריך לרכך אותו קודם. וסרמן נהג לערוך מסיבת עיתונאים לפני כל שביתה, להזהיר את הציבור על קיומה ולגייס לצד שלו את התקשורת. ברוב המקרים משרד החינוך עשה אז הכל כדי שהיא לא תתקיים. בן-דוד לא נהגה כמוהו. היא לא שיתפה את התקשורת, לא הודיעה על ההשבתה המתוכננת כמה ימים לפניה, ולא גייסה לטובתה את קהל ההורים, שאמור היה לתת לה רוח גבית. כאשר נאלצה בן-דוד לשבור את הכלים, תאריך ההשבתה כבר נשף בעורפה, מבלי שהיו חיילים לצידה. היא הייתה צריכה להחליט אם לנצל את האישור הקיים להשבתה מבית המשפט או להמשיך להיות כלי משחק בידי משרד החינוך. יש הטוענים כי הבחירות בחודש מאי הקרוב לתפקיד שאותו היא ממלאת עתה, על תקן של ממלאת מקום, הוא שהכריע את הכף. בכל מקרה, נראה שהוא כופף לה את היד. טעות של מתחילה? אתם תחליטו.
דיון בוועדת החינוך של הכנסת; האם משרד החינוך מעודד תלמידים לצאת לטיולים ביו"ש
מאת: מערכת קו לחינוך 
בדיון שהתקיים השבוע בוועדת החינוך של הכנסת עלתה סוגיית הטיולים בשטחי C שביהודה ושומרון, הנתונים לשליטה ביטחונית ואזרחית של מדינת ישראל. הדיון התבצע לבקשתה של ח"כ מיכל רוזין ממר"צ (בתמונה), שטענה כי פורסם לאחרונה שפקודות צבאיות חדשות מאשרות למשרד החינוך טיולים במסלולים ביהודה ושומרון. רוזין ציינה, כי זהו מהלך פוליטי של שר החינוך, והוא מהווה סכנה ביטחונית לתלמידים. לדבריה, התלמידים יוכנסו למצב סיכוני שלא בשטח הריבוני של מדינת ישראל.
נציגי משרד החינוך שהשתתפו בדיון ציינו, כי לא חלו כל שינויים במסלולי משרד החינוך. זאת ועוד; ישנם נהלים ברורים בנוגע להסעות תלמידים בשטחי C, כמו אוטובוסים ממוגנים.
הדיון התלהט דווקא בנושא העקרוני; האם לאפשר לתלמידים לטייל בכלל ביהודה ושומרון אם לאו. יו"ר הוועדה, ח"כ יעקב מרגי מש"ס, טען למידתיות; לדבריו, כמו שמתנהלים טיולים אחרים ברחבי הארץ, כך צריכים להתנהל טיולים בארץ ישראל השלמה. ח"כים מהצד השמאלי של המפה לעומתו, טענו כי כל עוד שטחים אלה אינם בריבונות ישראלית, אין לסכן את התלמידים ולהוביל אותם לטייל בהם. בין היתר הובהר, שכיון שההורים הם החותמים על אישור ההשתתפות של ילדיהם בטיולים, נראה כי כל בית ספר יחליט לגופו. כך גם קרה עם הטיולים לחברון, וכך גם קורה אפילו עם הטיולים לירושלים.
משרד החינוך פרסם תוכנית פדגוגית חדשה; יש כבר הצעה נוספת
לפני כחודש פרסם משרד החינוך חוברת בת 200 עמודים, שמשרטטת מתווה לחינוך העתידי במדינת ישראל. המשרד התייחס לשינויים רצויים ברמה התיאורטית, תוך כדי בחינת המגמות העתידיות, התייחסות לאתגרים שבדרך, גיבוש העקרונות הרצויים וההמלצות המתבקשות. בהמשך פרסם ד"ר אברהם פרנק מסמך מקיף שעוסק בשינוי הרצוי במבנה החינוך העל יסודי העתידי, ומשרטט היבטים שונים שלו ברמת הביצוע המעשי, כמו ביטול תעודת הבגרות ושינוי במיון לאוניברסיטה
מאת: סיגל בן-ארצי 
לפני כחודש יצאה לאור חוברת של משרד החינוך, שכותרתה; מתווה מדיניות מו״פ לפדגוגיה מוטת עתיד: מגמות, אתגרים, עקרונות והמלצות (בתמונה). החוברת מתמקדת במתווה לחינוך העתידי במדינת ישראל. החוברת, שבה למעלה מ-200 עמודים, סוקרת את הסביבה בה פועלת מערכת החינוך; הכלכלית, חברתית, סביבתית, פוליטית ועוד. בחוברת ישנה סקירה של מגמות עתידיות בתחום החינוך, תוכניות לימוד אפשריות, מבנה בית ספר אחר, השפעת הטכנולוגיה המתקדמת על הלמידה ועוד.
בתחום מגמות בהוראה, למשל, מועלית האפשרות למעבר מלמידה תחומית ללמידה בין תחומית, המשלבת בין מספר תחומי דעת. פרקטיקות ההוראה יעברו שינוי מהותי מהוראה פרונטאלית להוראה אישית, טכנולוגית, ברמות חשיבה גבוהות, כמו למידה ברמה של הבנה, למידה שיתופית, אותנטית ועוד.
בתחום תוכניות הלימודים תתבסס, ככל הנראה, הלמידה הפורמאלית בעתיד על ארבעה אשכולות למידה: נגישות למידע, חשיבה בהירה ותקשורת יעילה, כישורים אישיים, והבנת הסביבה, החברה והיחיד. יהיה שינוי בהערכת הלמידה ושינוי בתהליכי הלמידה. ההערכה תהיה אישית יותר ופרקטיקות הלמידה יתבססו על עקרונות חדשים, למשל, למידה באמצעות משחק. יתבצע שינוי פיזי במבנה בית הספר והוא יהפוך לממוקד תלמיד במקום ממוקד כיתה. בחוברת ישנה סקירה על המגמות הגלובאליות וההשתלבות של מערכת החינוך במגמות אלו. למשל, אחת השאלות שהועלו היא כיצד לרתום את החדשנות הטכנולוגית להוראה פורצת דרך, או כיצד להתאים את המציאות המשתנה למבנה מערכת החינוך בישראל. החוברת מציעה שינויים מפליגים בכל אחד מהתחומים אותם היא בוחנת, אולם רוב ההצעות הן ברמה תיאורטית ללא כתיבת מתווה אופרטיבי. למשל, בחוברת מדובר על למידה אותנטית, הערכה מעצבת, למידה משמעותית, שילוב טכנולוגיה בלמידה, שינוי מבנה בית הספר, למידה ערכית וחברתית ועוד. החוברת מציגה כל אחד מההיגדים שנבחנים בה, אך לא משרטטת יישומו ברמה המעשית. עם זאת, לראשונה נכתבה עבודה מקיפה שבוחנת את המערכת לעומק ומציעה רעיונות ליישום עתידי.
לעומת החוברת של משרד החינוך, מציע ד"ר אברהם פרנק, מנהל תיכון בעברו, תוכנית פרקטית לשינוי הלמידה בישראל ממוכוונת תעודת בגרות למוכוונת תעודת גמר. (המשך בעמ' הבא)
משרד החינוך פרסם תוכנית פדגוגית חדשה; יש כבר הצעה נוספת
(המשך מעמ' קודם)
לדברי ד"ר פרנק, מערכת החינוך הישראלית מאופיינת בריכוזיות-יתר ושליטה נוקשה על בתי הספר, המתבצעת באמצעות מבחנים סטנדרטיים, לאומיים ובינלאומיים, מקצועות לימוד רבים ופיקוח – המחייבים את מוסדות החינוך "להתיישר" לפי דרישות חיצוניות. מציאות זו היא אנטי-תזה של רעיון האוטונומיה הבית ספרית, ויש לה השכלות קשות על מערכת החינוך. היא מציבה את הצוותים החינוכיים של בתי הספר כ"טכנאי ביצוע" של משרד החינוך, ומנטרלת את יכולתם של מורים ולהתמקד בפיתוח הלומד במכלול היבטיו) אישיותיים, חברתיים וקוגניטיביים ובמימוש עצמם. בחינות הבגרות הן היום המטרה הלימודית המרכזית של מדינת ישראל, כנראה שאף היחידה, והן בעלות השפעה לאורך כל שנות הלימוד. בחינות אלה אינן מאפשרות לבתי הספר התיכונים לצאת לעצמאות פדגוגית, ובעיקר הן מניחות לבתי הספר להתנהל באזור הנוחות, שמגדיר להם מה עליהם לעשות. בית הספר מתקשה מאד לקבוע לעצמו מטרות אותנטיות, דרכי הוראה-למידה ושיטות הערכה משלו. גם שיטות חדשות כמו למידה משמעותית, לא מצליחות לחולל מפנה של ממש.
על פי ההצעה של ד"ר פרנק, בחינות הבגרות במתכונתן היום תבוטלנה, ובמקומן תונהג תעודת גמר, שתכלול; 1. שתי בחינות ארציות מחייבות את כולם בעברית ואנגלית. 2. בחינה ארצית רשות במתמטיקה. תלמידים שיבחרו לא לעשות בגרות במתמטיקה, ילמדו נושאים אחרים. 3. הערכות בית-ספריות מן השנים י'-י"ב שיתבססו על אופני הערכה מגוונים. 4. בתוכנית הלימודים של כל אחת משנות הלימוד ייכללו לפחות קורס אחד בלמידת-חקר וקורס אחד מקוון. 5. השלמה של 12 שנות לימוד.
מבחני המיון לאקדמיה הקיימים כיום – תעודת הבגרות והציון בפסיכומטרי – אינם בהכרח מנבאים הצלחה בלימודים גבוהים. לעומת זאת, המנבא הטוב ביותר להצלחה באקדמיה הוא מידת ההצלחה בקורסים של שנה ראשונה בתחום שבו רוצה הסטודנט ללמוד. לכן מוצע להחליף את המבחנים הקיימים בלימודים הללו, שאם הסטודנט יתקבל להמשך הלימודים ייחשבו לו כנקודות זכות.
תוכניות לימודים לדוגמה
תוכנית הלימודים העתידית תחייב שינויים בהיערכות הבית ספרית והצעות ללומדים שלא נכללו בו בעבר. למשל, יוקדשו משאבים לגיבוש הזהות האישית וערכים אישיים וחברתיים. כך, לדוגמה, תוצענה הכשרות שונות לשוק העבודה, לשנת שירות ולשירות הצבאי. יוענקו חינוך מגדרי וחינוך למין ומשפחה. תוכנית מובנית תעסוק בלמידה מסדר גבוה; למשל, חשיבה ביקורתית, השוואה, מיון, מטה קוגניציה – חשיבה על חשיבה, השערות, אינטגרציה כדי ליצור ידע חדש ועוד. (המשך בעמ' הבא)
משרד החינוך פרסם תכנית פדגוגית חדשה; יש כבר הצעה נוספת
(המשך מעמ' קודם)
חלק מהלימודים יהיה הכשרה לאזרחות ישראלית ראויה, תרומה לחברה, חשיבה ביקורתית ועיסוק באקטואליה. בית הספר יעסוק בעבודות חקר, תוך הכשרת מנחים במגוון תחומים. הלמידה תתבצע בחלקה בקורסים מקוונים ו"כיתות הפוכות". האוריינות תהיה חלק בכל תחומי הדעת: כתובה, חזותית, טכנולוגית, חישובית, של מידע ותקשורת, מדעית ועוד. יהיה מקום נכבד לנושאי אקולוגיה, שימור ומיחזור. בית הספר יתמקד בידע נרכש רלבנטי לסטנדרטים של למידה במאה ה-21; כישורים נטיות בקיאות קפדנית בתכנים, ויכולת ליישום פשוט או להעברה את מה שנלמד למצבים מורכבים וחדשים יכולות ואסטרטגיות שמאפשרות לתלמידים ללמוד ולהיות מעורבים בחשיבה מסדר גבוה, תכנון אינטראקציות משמעותיות עבור העתיד כישורים חברתיים-רגשיים או התנהגויות הקשורות בהצלחה בקולג', בקריירה ובאזרחות, התנהגות אתית ואחריות אזרחית. בבית הספר יוכלו התלמידים ללמוד קורס במינהל עסקים ובנקאות בסיסית, קורס בנהיגה בטוחה ועוד.
כדאי לדעת; המרכז לפיתוח מנהיגות טכנולוגית
כ-800 תלמידים למדו בשנה האחרונה לפתח אפליקציות לסלולאר באמצעות המרכז לפיתוח מנהיגות טכנולוגית. רוצים להצטרף? להיות חלק מקהילת מפתחי העתיד בישראל? בקורס שנערך באמצעות ועידת וידיאו באינטרנט, מוזמנים תלמידים מכיתה ה' ועד י"ב ללמוד את הנושא. הלימודים נערכים אחת לשבוע. נדרשת ידיעת אנגלית בסיסית. ניתנים שני שיעורים ללא תשלום.
לפרטים והרשמה:
03-7554100
http://techleaders.co.il
הטעות הרווחת; ככל שהכיתה גדולה יותר ההישגים נמוכים יותר
דו"ח מצב המדינה 2016 של מרכז טאוב קובע; יש קשר בין גודל הכיתה להישגים לימודיים בישראל, אבל לא מהסיבה שכולנו חושבים עליה
מאת: רעות שפריר, יוסי שביט וכרמל בלנק
במערכת החינוך ובציבוריות הישראלית רווחת הדעה שכיתות גדולות פוגעות בלמידה. אולם, חוקרים בתחום החינוך עדיין לא קבעו דעה נחרצת בעניין. יש מדינות שבהן כיתות גדולות והישגים מצויינים – יפן ודרום קוריאה למשל, ויש מדינות עם כיתות קטנות והישגים פחות טובים. גם בישראל לא כל הלומדים בכיתות קטנות מגיעים להישגים גבוהים. אם כך, האתגר המרכזי בבחינת הקשר בין גודל הכיתה להישגי התלמידים הוא נתון אחר. אחד מהם, למשל, הוא השכלת ההורים. ועוד; כאשר הפיקוח על ההצבה לכיתות אינו אקראי, הוא עשוי להטות את הממצאים, ולכן יש להתייחס אליו גם.
מהלך המחקר
המחקר הנוכחי בחן את הקשר בין גודל הכיתות בישראל להישגים לימודיים באמצעות ניתוח ציוני תלמידים אשר נבחנו במבחני המיצ"ב בישראל בשנים 2006 ו-2009. המחקר התבצע באמצעות שלושה מודלים מקוננים: מודל הכולל רק את גודל הכיתה, מודל המפקח על משתני רקע, כמו הישגים קודמים והשכלת הורים, ומודל הכולל גם משתני אינטראקציה שמטרתם לבדוק אם גודל הכיתה משפיע באופן שונה על תלמידים מאוכלוסיות מוחלשות (מבחינת יכולותיהם הלימודיות והרקע החברתי-כלכלי שלהם).
הממצאים
הממצאים מגלים, שבפיקוח סטטיסטי על השכלת הורי התלמידים ועל הישגיהם הקודמים, הקשר בין גודל כיתה להישגים אינו מובהק. לכן נראה שכיתות קטנות לא מעודדות את העלאת ההישגים של התלמידים. גם ההשערה שהשפעת גודל הכיתה על הישגים משתנה בין שכבות חברתיות ובין תלמידים חזקים לחלשים נדחתה בכל המבחנים שבוצעו: לא נמצא הבדל בין הקבוצות הללו בקשר בין גודל הכיתה להישגים.
הממצאים מעידים שגודל הכיתה בפני עצמו אינו מבטיח שיפור בהישגי התלמידים. בכיתות קטנות ניתן לאמץ שיטות הוראה פרטניות או הוראה בקבוצות קטנות. עם זאת, לא ברור אם מורים המלמדים בכיתות קטנות אכן מנצלים את האפשרויות הגלומות בכיתות אלו, ובכללן את שיטות ההוראה המתאימות להן. ייתכן שהם נוקטים פדגוגיה דומה לזו הנהוגה בכיתות גדולות יותר, ובכך מבטלים את היתרון הנובע מגודל הכיתה.
אם תחבורה, למה לא חינוך?
לאחרונה פרסם מרכז אדוה מאמר שקרא למדינה לבחון את הרחבת היקף ההשקעות שלה בתחומים אחרים לבד מתחבורה, חינוך למשל
מאת: סיגל בן-ארצי
בשני העשורים האחרונים משקיעה המדינה תקציבי עתק בתשתית התחבורתית של ישראל. לקראת פרסום תקציב 2017-18, פרסם מרכז אדוה מאמר הבוחן את יעילות ההשקעות בתחבורה וקורא למדינה להשקיע גם בחינוך. כותרת המאמר; "כבישים הם פרויקט לאומי אז למה לא חינוך?" מעיד על כוונת המחברים. לדבריהם, למרות שההשקעה המדינתית הגדולה בפיתוח תשתיות התחבורה היא פרויקט תקציבי גדול, לא ניתן לומר בוודאות כי היא תורמת משמעותית לצמיחה. לא ניתן גם לקבוע בוודאות לגבי תרומתה לפיתוח הפריפריה. אז מדוע שהמדינה לא תיקח על עצמה פרויקט רחב היקף בתחום אחר, תחום החינוך, שלגבי התרומה שלו לצמיחה שוררת הסכמה כללית? 
התשובה הצפויה, לדעת מחברי המאמר היא, שגם תקציב החינוך גדל מאוד לאחרונה. הוא גדל מ-37 מיליארד שקלים בשנת 2011 ל-54.5 מיליארד שקלים ב-2017. אולם הכספים הועברו ברובם למימון הגידול הטבעי (2.2. מיליארד שקלים) והעלאת שכר המורים כתוצאה מהסכמי אופק חדש ועוז לתמורה (7.6 מיליארד שקלים). תקציב נוסף לרפורמות בחינוך (7.2 מיליארד שקלים) הופנה לצמצום מספר הילדים בכיתה, סייעת שנייה בגני ילדים, חינוך חינם לגילאי 3–4 ולמידה משמעותית. כל אחד מהשינויים הללו תורמים לשיפור החינוך אך ביחד הם לא רפורמה כוללת. לחלק מהשינויים אין המשכיות, כך שהרושם המצטבר הוא שמדובר בגחמות נקודתיות של שרים המתחלפים לעתים מזומנות.
תוכנית אב לחינוך
חינוך זה לא כבישים ולא מסילות רכבת. אי אפשר לומר "תנו לי עוד 10 מיליארד שקלים ואתן לכם עוד 10% זכאים לתעודת בגרות", אומרים כותבי המאמר. אבל אפשר לקבוע יעד ארוך טווח, המבוסס על תוכנית אב ממלכתית. התוכנית תכלול מרכיבים המוסכמים על הכול כעשויים לתרום לשיפור הלימודים ובטווח הארוך, לגידול הצמיחה והרווחה. למשל: צמצום מספר התלמידים בכיתה; הקצאת פינות עבודה אישיות למורים – שכיום מתבצע חלקית; הצבת שתי מורות לכיתה במקצועות הליבה; תקשוב מלא בכל בתי הספר, כולל מעבדות ללימוד לשון זרה ועוד.
במסגרת תוכנית האב, הממשלה צריכה לגבש מודל תקציבי חדש עבור מערכת החינוך, המביא בחשבון גם את העלויות של היוזמות והשיפורים הפדגוגיים העיקריים שנרשמו בשני העשורים האחרונים בבתי הספר הקרויים "ייחודיים". אלו הצליחו לגייס משאבים רבים מהורים, מתורמים ומרשויות מקומיות ולשדרג משמעותית את בתי הספר שלהם.
האם אתה סומך על המעסיק שלך?
מאת: עירית זהבי*
חדשות לבקרים אני נתקלת בעיוותים ובליקויים קשים בתנאי העבודה ובשכרם של מורים, מפקחים, מנהלים וכל שאר העובדים המועסקים בדרוג עובדי הוראה. החלק הגדול של עיוותים וליקויים אלו נובע מחוסר המודעות של העובד עצמו. משום מה קיימת התחושה שבמגזר הציבורי ניתן לסמוך על המעסיק שיעשה את עבודתו נאמנה ויזכה את העובד בכל המגיע לו. מה פרוש המגיע לו? ישלם את שכרו על פי דרגה, ותק וגמולים המגיעים לו, ידווח נכון על חלקיות משרה ושעות עבודה נוספות, יפריש בהתאם לכל קופות הגמל, קרנות ההשתלמות והפנסיה, ידווח ויעדכן רישום של ימי מחלה, יעדכן מדי שנה נתוני העסקה כמו ותק, גמולים ותפקידים ועוד. הנחת העבודה היא, שהמעסיק אינו פועל שלא בתום לב, הנחה שהיא לא תמיד נכונה ושהמעסיק מודע, מעודכן ויודע מה מגיע למורה. אם כך יש לשאול מהי הסיבה לכך שחלים כל כך הרבה עיוותים?
אז באמת למה?
העובד בכלל והמורה בפרט, בטוחים במעסיק ובידע שלו – של מה מותר ומה אסור. לעתים זה מגיע לאבסורד, שבא לידי ביטוי בכך שכשאומרים לו שהמעסיק פועל לפעמים בשיטת ה"מצליח" הוא פורץ בצחוק, נבוך, ובעצם חושב על האפשרות הזו בפעם הראשונה.
אחריות המורה כפולה ומכופלת מזו של עובדים אחרים, שכן לעיתים קרובות המעסיק שלו רחוק ממנו פיזית, והקשר הישיר שלו איתו כמעט בלתי אפשרי. המעסיק נמצא אי שם בהנהלת המחוז, הרשות המקומית או רשת החינוך. גם שעות הקבלה של המעסיקים חופפות ברוב המקרים את שעות העבודה של המורה. פנייה למעסיק אינה יכולה לפיכך להתבצע ביום עבודה.
טעויות מערכתיות
קיימות גם בעיות במערכת החינוך עצמה, שיוצרות כל מיני עיוותים. למשל, כאשר מורה עובר ממעסיק אחד לאחר בתוך מערכת החינוך, והמעביד החדש לא מברר איתו לגבי קרנות פנסיה קודמות שלו. כך נוצר לעיתים מצב שבו עובד עובר מקרן פנסיה ותיקה לחדשה, ופוגע בתנאי ההעסקה של עצמו. כך עלול להיווצר מצב בלתי הפיך, שבו המורה מבוטח בשתי קרנות שונות. העובד מרע את תנאי החיסכון הפנסיוני שלו מבלי דעת, ולעיתים גם פוגע בזכות שלו לפיצוי בעת אובדן כושר עבודה.
שגיאה אחרת מאותו סוג עלולה להיווצר אצל מורים הזכאים לגמול חינוך מיוחד. מורים שלמדו במסגרות של חינוך מיוחד, זכאים לגמול חינוך מיוחד גבוה יותר מאלה שלא למדו את התחום והוסמכו ללמד בו. חלק גדול ממורים אלו למדו לקראת תואר בחינוך המיוחד, שבעקבותיו הם זכאים לגמול החינוך המיוחד הגבוה. משרד החינוך לא שם ליבו לכך ומזכה בגמול הגבוה את אלה שלמדו בקורס השלמה לחינוך מיוחד. מורה שאינו יודע זאת, מוצא את עצמו לאחר שנים שקיבל את הגמול הנמוך מודע לכך שהוא זכאי לגמול הגבוה וזאת בדרך כלל בעקבות יעוץ שהוא פונה לקבל בתחום. (המשך בעמ' הבא)
האם אתה סומך על המעסיק שלך?
(המשך מעמ' קודם)
בעיה נוספת היא חוסר יכולת של האיגודים המקצועיים לכפות על המעסיקים – מנהלי בתי הספר, למשל, לטפל כראוי במורים. המנהלים סומכים על המורים, שסומכים על המנהלים, שסומכים על האיגודים המקצועיים. בקיצור – אף אחד לא נוטל אחריות, והמורה נופל בין הכסאות. האיגודים המקצועיים מסתפקים בפרסום באתרים ובמנשרים שונים, וחושבים שאם יש להם סניפים ונציגים המורים יגיעו אליהם. הבעיה היא שהאנשים שאמורים לתת למורים את השירות לא תמיד מומחים בזכויות עובדים. בעיה נוספת היא שהמורים נמנעים מלפנות לאיגודים מסיבות שונות, והפנייה מתבצעת רק כשאין ברירה ולא מתוך הכרה של העובד שעליו לבחון את תנאי העסקתו. בשורה התחתונה, המעסיק מחויב בדאגה לעובד שלו גם אם זה אינו מודע באופן מלא לזכויותיו, ואולי דווקא בגלל זה.
קרן השתלמות
הדוגמה הבולטת ביותר, היוצרת את אחד העיוותים הגדולים ביותר, היא החברות בקרן השתלמות. כל מורה זכאי לקרן השתלמות. המעביד צריך להפריש לו אליה באופן אוטומטי. בפועל, כשעיתונאי פנה פעם למזכ"ל הסתדרות המורים בשאלה מדוע אינו דואג לכך שכל מורה יעודכן בכניסה לעבודה שהוא זכאי לחסוך בקרן השתלמות, הוא השיב "עובדים על זה". בפועל הקרן קיימת כבר משנת 1964. התוצאה היא שלשליש מהמורים אין קרן השתלמות. מה פרוש הדבר? אובדן של 8.4 אחוזים מן השכר נטו לכל חודש, ואובדן האפשרות לחסוך חיסכון פטור ממס ופטור ממס רווחי הון. זאת מעבר לאי מימוש הזכות לצאת לשבתון.
מה לעשות
מעקב שוטף – לאור האמור לעיל, על המורה לבדוק מידי שנה אם עודכן הוותק שלו בהוראה, הוותק בתפקיד, לבדוק אם הוא מועסק כמנהל, מדריך או מפקח. כמו כן עליו לבדוק אם עודכנו גמולי ההשתלמות והדרגה, אם עודכן גמול התפקיד, אם עודכנו ימי המחלה (רק אצל מעסיקים שאינם משרד החינוך), אם הופרשו כספים לקרן פנסיה, לקרן השתלמות ולקופות גמל, אם שולמו לו כל הקצובות המגיעות לו, כמו הבראה, ביגוד ויובל, אם הוזנו השעות הנוספות (שעות מילוי מקום) וכו'.
היכן לבדוק – יש לקרוא את כל הפרסומים הן של האיגודים המקצועיים והן של משרד החינוך. יש להתחיל ביומן המורה ולעבור לפרסום הזכויות באתר של האיגוד המקצועי. בהמשך יש להתעמק בתקנות שירות עובדי ההוראה. יש גם פורומים באינטרנט, שבהם שאפשר לשאול שאלות כמו כאן, במשלוח מייל באתר השתלמויות.
אם המורה אינו בטוח ביכולתו לעשות את הנדרש, או שאין לו זמן או חשק לעסוק בכך, הוא חייב לפחות להיות מודע לכך שהוא צריך לפנות לייעוץ מקצועי.
יש להיזהר מעצות של חברים. למרות שהן יכולות להיות לעיתים טובות מאוד, הן לא תמיד אמינות במידה מספקת ולא תמיד נטולות אינטרסים.
יש לזכור שעיוות שמתגלה הוא לעיתים בלתי הפיך. החזר כספי אפשר לקבל רק עד שבע שנים אחורה, ורק אם המורה מסר את המסמכים הנכונים במועד, והוא יכול להוכיח שהטעות היא של המעביד ולא שלו.
יש דברים שאי אפשר לתקן כלל. קרן השתלמות אפשר לפתוח רק באותה שנת מס ולא רטרואקטיבית, וקרן פנסיה שהופרדה מהקרן הקודמת בגלל טעות, לפעמים ניתנת לשיקום רק תוך 24 חודשים ולא יותר.
* עירית זהבי, בעלת זהבי יעוץ, היא מומחית לזכויות ושכר של עובדי מערכת החינוך.
פרסים במערכת החינוך
מאת: מערכת קו לחינוך
זוכה פרס קרן טראמפ 2016 – אלכס ויינברג, מורה למתמטיקה ופיזיקה מתיכון אורט ע"ש נעמי שמר 
בגן יבנה, הוא הזוכה לשנת 2016 בפרס קרן טראמפ. ויינברג מקליט את כל השיעורים שלו ומעלה אותם ליו-טיוב, כדי שכל התלמידים יוכלו לחזור עליהם. בבית הספר הוא מוביל פרויקט חונכות, שמטרתו למנוע נשירת תלמידים מלימודי חמש יחידות. בנוסף, ויינברג מוביל קהילת מורים לפיזיקה, יוזם תחרויות בפיזיקה לתלמידים, משתתף בכתיבת תרגילים לאולימפיאדה הארצית לפיזיקה ומכין את התלמידים לתחרויות. בין היתר יזם תחרויות שמתבססות על עקרונות פיזיקליים, כגון תחרות סירות מנוע, טילים, ומכוניות בהם התלמידים נדרשו לבנות את הכלים ולהפעילם על סמך העקרונות שלמדו. בחצר התיכון הוקם ביוזמתו ה"מתחמדע", שבו תלמידים לומדים דרך החוויה המעשית על כוח המשיכה, אנרגיית אור וקול והפעלת חושים. ויינברג הודיע כי יתרום חלק מכספי הפרס לטובת עידוד המצוינות של תלמידי בית הספר. מנכ"ל אורט, צבי פלג, שהתרגש מהמעשה, הודיע כי יתרום 50 אלף שקלים נוספים לביצוע יוזמות חינוכיות ייחודיות בבית הספר.
11 בתי ספר של עמל בין הערכיים ביותר – מנכ"ל קבוצת עמל, עו"ד רוית דום עיני, העניקה 
תעודות הערכה ל-11 מנהלי בתי ספר של עמל ולצוותיהם, שנבחרו להימנות על רשימת בתי הספר הערכיים ביותר בישראל בשנת הלימודים תשע"ו. מורי בתי הספר זכו לקבל ממשרד החינוך תגמול דיפרנציאלי בהתאם לשיעור השיפור שביצעו בתי הספר ביחס לשנה קודמת, ולשיעור השיפור שחל ברמת התלמידים ביחס לרמתם ההתחלתית. בתי הספר הזוכים הם; רב תחומי עמל "אמירים" אופקים בניהולה של אפרת בוהדנה, רב תחומי עמל רמות באר שבע בניהולה של מטי בילו, מח"ט עמל אשדוד בניהולה של סיגל פנט, רב תחומי עמל יגאל אלון רמלה בניהולו של ברק פרידמן, רב תחומי עמל הולץ חיל האוויר בניהולה של שרית מלמד, רב תחומי עמל שבח מופת להייטק ולמדעים בניהולו של מקס סיון, רב תחומי עמל ב' פתח תקווה בניהולה של סיגל רוזן, רב תחומי עמל למדעים ולאמנויות חדרה בניהולה של אילנה שטרהל, רב תחומי עמל "שחקים" נהריה למצוינות ולמנהיגות חברתית בניהולו של אבי מנשס, רב תחומי עמל מדעים ואמנויות נהריה בניהולו של יגאל גושן, מח"ט עמל פסגות נהריה בניהולה של דורית חילאי.
קרן מועלם נפתלי – לצאת מן הכלל
מחפשים הרצאה לא שגרתית שתספק לכם חוויה מרגשת וכלים לחיים? "לצאת מן הכלל" – עוסקת בחשיבה תחקירנית ודרך חיים יצירתית.
קרן מועלם נפתלי, עיתונאית חוקרת, מייסדת מרכז re-search להכשרת תחקירנים. כותבת ומצלמת לדף f 'לצאת מן הכלל', המאגד מקורות השראה לילדות יצירתית וזוכה לאלפי עוקבים. הרצאתה האומנותית משלבת באופן אינטראקטיבי את סיפורה האישי ב'תעשיית התקשורת' ובכך מספקת הצצה לדרך חשיבתם של אנשי התוכן בתכניות המדוברות ביותר בפריים טיים. המפגש עם הכריזמה של קרן מעניק בוסט של אמביציה וכלים פרקטיים לחשיבה יצירתית, המעשירה את מאגרי ההשראה והדמיון כאשר ניגשים לכתוב פוסט מקורי, מתכננים טיול אפקטיבי או מראיינים עובד…
מבין הרצאות החוץ של מרכז re-search
• נאמן למקור | עידוד ילדים ליצירה בלעדית
• אומנות התחקיר | כלים למקצוענים
לפרטים והזמנות: קרן מועלם נפתלי 052-8947025 https://www.facebook.com/keren.lecturer/
mercaz.re@gmail.com | http://i4u.me/ar5Jo
שרה שרון – מיומנויות למידה והוראה מתקנת 
שרה שרון היא מומחית להקניית מיומנויות למידה, ביניהן; איך לסכם שיעור או הרצאה, איך לסכם חומר כתוב, איך לשמור את המידע בזיכרון, איך לשלוף אותו מהזיכרון, איך לקרוא שאלות בבחינה, איך לענות עליהן באופן מלא ומדויק ואיך לכתוב עבודות. מיומנויות למידה נוספות קשורות לניהול זמן ולהתמודדות עם חרדת בחינות.
התמחות נוספת של שרה שרון היא הוראה מתקנת במתמטיקה לתלמידים בכל שכבות הגיל.
לשרה שרון תארים מתקדמים בפסיכולוגיה, חינוך והוראה מתקנת ולה ניסיון של כעשרים שנה בעבודה עם תלמידים מתקשים וגם עם בעלי לקויות למידה מורכבות.
פרטים בנייד; 054-8020041, בדוא"ל; xantipa@gmail.com ובאתר.
תוכניות לימודים
מאת: מערכת קו לחינוך
חדש במכללת הרצוג; תוכנית לתרבות יהודית-ישראלית
תוכנית ייחודית להכשרת מורים, שנפתחה השנה במכללת הרצוג, עוסקת בהוראת המקצוע תרבות יהודית-ישראלית. תוכנית הלימודים מתקיימת בכיתות א'-ט' בכל החינוך הממלכתי. מובילי התוכנית במשרד החינוך דורשים שאת המקצוע ילמדו רק מורים שהוכשרו לכך, ולכן קיים צורך מתרחב והולך להכשרת מורים ייעודית בתחום זה: לתואר ראשון ושני, להשלמת הסמכה של מורים מן המערכת ולהסבת אקדמאים. למכללת הרצוג שלוש שלוחות; שתיים בגוש עציון ואחת בירושלים.
השנה החלה קבוצה של מדריכים ומדריכות מן המכינות הקדם-צבאיות המעורבות (לדתיים ולחילוניים) ללמוד במכללה בתוכנית הכשרה ייחודית זאת.
יו"ר הסוכנות ושר החינוך בשיחת וידיאו עם תלמידים יהודים משלוש יבשות
650 תיכונים מרחבי העולם מקושרים ביניהם באמצעות רשת בתי ספר תאומים של הסוכנות היהודית. לכבוד שבוע חיזוק הקשר עם התפוצות, שהיה בסוף החודש הקודם, התקיימה שיחת וידיאו בין תלמידי בתי הספר הללו בארץ ובעולם. השיחה נערכה ביוזמת הסוכנות היהודית ומשרד החינוך. בשיחה השתתפו יו"ר הסוכנות, נתן שרנסקי, ושר החינוך, נפתלי בנט (בתמונה. צילום; ששון תירם). האירוע התנהל בחדר המצב של הסוכנות היהודית בירושלים.נושא השיחה היה הקשר בין ישראל ליהדות העולם. באירוע השתתפו שני בתי ספר מארצות הברית וארבעה מישראל.
תוכנית בתי ספר תאומים החלה לפני ארבע שנים, אז היו חברים בה שלושה בתי ספר. כיום מונה הרשת 650 בתי ספר, כאמור, ומשתתפים בה עשרות אלפי תלמידים.
התוכנית לחיזוק מערכת החינוך בצפון הוצגה במפגש ראשי הרשויות בצפון הארץ
משרד החינוך, שהכריז לאחרונה על חיזוק מערכת החינוך בצפון כיעד מועדף, חשף לאחרונה את התוכנית בפני כמאה ראשי רשויות ומנהלי מחלקות חינוך בצפון הארץ. עלות התוכנית כחצי מיליארד שקלים. 65% מהרשויות בצפון הן מהמגזר הלא יהודי והן נמנות על עשירוני הטיפוח הנמוכים והבינוניים. במסגרת התוכנית יקבל כל תלמיד בכיתות ד'-ה' חוג ללא עלות. החוגים יהיו בהעשרה לימודית, טכנולוגיה ומחשבים, טבע וסביבה, ספורט, מוזיקה ואומנות. הרשויות יוכלו לבחור באחת מארבע הפעילויות הבאות; 1. פתיחת מרכז נוער – במסגרתו יינתנו הרצאות להורים, שיעורי עזר לתלמידים, פעילות חברתית וערכית ועוד. 2. העשרת הפעילות הבלתי פורמאלית – סבסוד פעילויות פנאי, כמו תנועות נוער. 3. יוזמות חינוכיות – הקמת מרכז חדשנות ויזמות יישובי, או קידום תחומי מצוינות שונים. 4. טיפול בתלמידים בסיכון – הפעלת תוכנית פותחים עתיד למשל.
בנוסף יוכלו הרשויות לשפר את סביבת הלמידה של תלמידים מרקע כלכלי חברתי נמוך ושיפוץ בתי ספר. חלק מהתקציב יוקצה לשיפור ההשכלה הגבוהה; אוניברסיטה בכרמיאל; איחוד של אורט בראודה עם אוניברסיטת חיפה; תקציב המכללות האקדמיות יגדל בסכום כולל של עשרה מיליון שקלים; תקציב אוניברסיטת בחיפה יגדל בסכום של 66 מיליון שקלים; הגדלה משמעותית של מספר המכסות לסטודנטים בטכניון ומכסות ייעודיות לסטודנטים שילמדו מקצועות הנדרשים לתעשיות עתירות הידע.