גיליון 684 * ב' חשון תשע"ז * 3.11.2016 * עורכת ראשית; סיגל בן-ארצי * דוא"ל: [email protected] * טל': 03-6354484
דו"ח מבקר המדינה; משרדי החינוך והאוצר אינם בוחנים ביעילות את ההתאמה בין התקציב וביצועו ליעדים ולתפוקות המצופות ממערכת החינוך
מאת: מערכת קו לחינוך
דו"ח מבקר המדינה 67א', שפורסם השבוע, עוסק בתקציב משרד החינוך. המבקר בדק בסוף 2015 ובתחילת 2016 את התקציב המתייחס למערכת החינוך ללא ההשכלה הגבוהה. בין היתר ציין המבקר, כי ההוצאה הלאומית לחינוך – 93.4 מיליארד ש"ח, מגיעה מהמגזר הציבורי והפרטי. הציבורי מממן כ-80% מהתקציב והפרטי את כל השאר. לגבי נתון זה מצא המבקר כי למרות שהידע לגבי ההוצאה הלאומית לחינוך הקיים במשרד החינוך, במשרד הפנים ובמשרד האוצר חסר, משרדים אלו אינם מרכזים את המידע בצורה שיטתית וסדורה. תמונת המצב המוצגת למקבלי ההחלטות חלקית וחסרה, ואינה מאפשרת להם להקצות משאבים באופן מושכל, יעיל ושוויוני לצורך השגת יעדים בהתאם למדיניות הממשלה.
2. התכנית לתקצוב דיפרנציאלי, שהחלה לפעול לפני כשנתיים, מביאה בחשבון רק את המשאבים שמשרד החינוך מקצה, ללא תקציבי הרשויות המקומיות, ההורים והעמותות. התקצוב הדיפרנציאלי נקבע אפוא על פי תמונת מצב חלקית ולכן אין ביכולתו של משרד החינוך לדעת באיזו מידה הוא מצמצם את הפער בהקצאת המשאבים בין מוסדות החינוך היסודי, ועד כמה הוא יעיל בחיזוק עקרון השוויון במערכת החינוך ובמתן הזדמנות שווה לכל תלמיד.
3. בעשור האחרון התקציב שנועד למימון שעות ההוראה גבוה מהתקציב המקורי שאושר בחוק התקציב. לפיכך אין הלימה בין תקציב השכר במונחים כספיים למספר השעות המוקצות בפועל. כך נפגעת יעילותה של הקצאת התקציב הכוללת, כמו גם יכולתה של הממשלה להקצות משאבים לצרכים אחרים.
4. אף שבתכנית העבודה של המינהל הפדגוגי מופיע מידע מקיף באשר לאופן השגת יעדי המינהל ופירוט שלהם למשימות מוגדרות, המידע אינו מקושר לתקנות תקציביות ספציפיות ואינו כולל נתונים כספיים של המשימות. לפיכך אי אפשר לקבל מתכנית העבודה מידע על מקורות המימון של כל משימה ועל היקפה התקציבי. בידי משרד החינוך אין כלי בקרה אשר מאפשר לרכז את נתוני התשומות ומסייע לנתח את הקשר בין תשומות לתפוקות במערכת החינוך. על אף החלטת הממשלה משנת 2011, להקים לשם כך מערכת מידע במשרד החינוך, החלטה זו לא יושמה.
5. מדי שנה בשנה, רבות מהתקנות המוצגות בהוראות התקציב עוברות שינויים ניכרים במשך שנת התקציב. אף שלעתים השינויים בלתי נמנעים, היקפה של תופעה זו ועקביותה יכולים להצביע על כך שתכנון התקציב לקוי ועל כך שלא נבחנה יכולתן של יחידות המשרד לתכנן את הפעולות המתוקצבות בתקנות אלו ולבצען. זאת ועוד, הדבר מלמד שהתקציב המקורי שמשרד החינוך מגבש בשיתוף עם משרד האוצר ובאישור הכנסת אינו משקף את מדיניות המשרד ואת תכנית העבודה שלו. כמו כן, בשינויים אלו יש כדי לפגוע בפיקוח ובבקרה על התקציב ובאיכות המידע שהציבור מקבל.
בסיכום הדו"ח נכתב בין היתר, כי משרד החינוך מחויב לפעול בהתאם למגבלת היקף השעות המוקצית בחוק התקציב, אך ההוצאה הכספית הנלווית למספר השעות המנוצל תוצאתית בלבד. לדעת משרד מבקר המדינה, ביצוע תקציב על בסיס יעד כמותי בלבד, בלא להחיל מגבלת תקציב כספית, לוקה בחסר. שיטה זו אינה מאפשרת בקרה נאותה על התקציב, ואין היא ממריצה לבחון חלופות יעילות יותר ולהביא להקטנה אפשרית של העלות הכספית הנגזרת מכך. שינוי מושכל במנגנון התקצוב יאפשר למשרד החינוך, במקרים המתאימים, לממש את יעדיו הפדגוגיים לאחר בחינת חלופות ועלותן וייעל את ניצול התקציב ואת תפעול מערכת החינוך.
תוצאות סקר; צרכי המנהלים על יסודיים
מה באמת צריכים מנהלי בתי הספר העל יסודיים כדי שירגישו טוב יותר בעבודה? כדי שישיגו תוצאות טובות יותר? כדי שירגישו שהם אכן עושים את העבודה שאליה הוכשרו?
מאת: מערכת קו לחינוך
בתחילת שנת הלימודים הפיצה התאגדות מנהלי בתי הספר העל יסודיים בקרב חבריה שאלון שמטרתו הייתה לבחון את מידת שביעות הרצון של המנהלים מעבודתם. לפניכם התוצאות. במקום הראשון ניצבים עניינים אישיים של שכר ופנסיה, ובמקום האחרון הקטנת מספר שעות ההשתלמויות למורים.
לפניכם התוצאות;
1. העלאת השכר והפנסיה של מנהלי בתי הספר (74.8%)
2. רפורמה אחת לבתי הספר השש שנתיים (69.6%)
3. הקטנת הררי הטופסולוגיה והבקרות (57.8%)
4. בעלי תפקידים בבתי הספר – תקנים חדשים לבעלי תפקידים שאינם קיימים והעלאת התקן החסר לבעלי תפקידים קיימים (50.4%)
5. פתיחת מרכזי אבחון מטעם משרד החינוך לתלמידים בעלי לקויות למידה (45.9%)
6. הקטנת מספר התלמידים בכיתות (44.4%)
7. טיפול דחוף של משרד החינוך בבעיית המחסור במורים במקצועות מסויימים (44.4%)
8. תלמידאות – תיקון חוזר מנכ"ל בנושא עליית כיתה, הישארות כיתה, הרחקת תלמיד לצמיתות, היעדרויות תלמידים וכו' (38.5%)
9. צמצום היקף החומר בתכניות הלימוד והתאמתן למספר השעות השבועיות המוקצבות לכל מקצוע (37.8%)
10. החזרת מבחני בגרות לסוף כיתה י' (36.3%)
11. תשלומי הורים – מתן אפשרות למנהלים, בהסכמת ועדי הורים, לגבייה נוספת (28.1%)
12. הגדרה מדוייקת של תנאי הקבלה לאוניברסיטה כולל הסדרת נושא הבחינה פסיכומטרית והבונוסים למקצועות מוגברים (26.7%)
13. הקטנת מספר שעות השתלמויות החובה למורים (8.9%).
ממצאים מעניינים; רוב המנהלים אינם חושבים שיש להחזיר את מבחני הבגרות לכיתה י'. שליש מהמנהלים אינם מכירים את כללי הקבלה לאוניברסיטאות ובכל זאת ממשיכים להמליץ לתלמידים על מבנה תעודת הבגרות שלהם. רוב המנהלים חושבים שהמורים לא משתלמים מספיק – פחות מ-10% הצביעו למען הקטנת השתלמויות החובה למורים. המורים מצידם מתלוננים כי רבות מההשתלמויות חוזרות על עצמן, אינן מעניינות והן בזבוז זמן.
דעה; ללמוד מחיל האויר
מן הראוי שיתקיימו במערכת החינוך תחקירים כדוגמת אלו שמבוצעים בחיל האויר. אלה ייעלו את העבודה במערכת וישדרגו אותה בהתאם
מאת: ד"ר אברהם פרנק
האם רצוי לבצע תחקיר חינוכי כדוגמת זה שמתקיים בחיל האויר? אני מאמין שכן. קחו לדוגמה את תקציב החינוך; משרד החינוך הוא ארגון בעל תקציב ענק. ולמרות שאינו מבצע תחקירים על מרבית פעולותיו – בניגוד לארגונים רבים ובעיקר לצבא, הוא זוכה בשנים האחרונות לתוספות תקציביות גדולות. לאן הולך הכסף? אכן קשה מאד לדעת. תקציב משרד החינוך בנוי באופן נטול שקיפות, ולא ברור לעיתים קרובות מה הולך לאן. הציבור משקיע עשרות מיליארדי שקלים מבלי לדעת לאשורו מה נעשה בהם.
המאמר הנוכחי מבקש להציע חסכון תקציבי גדול מאד צמוד תחקיר. הבה נתחיל:
הלימודים לבגרות; מאז שנת 1994 לא נערך תחקיר בעניין הרלוונטיות של בחינות הבגרות. כלומר, שאלות כמו האם הן הדרך הראויה עבור תלמידי בית הספר לנהל בה את שנות החטיבה העליונה? האם תעודת הבגרות אינה מרכיב בפערים בין התלמידים? האם היא באמת דרושה לצורך מיון למוסדות להשכלה הגבוהה ואין דרך אחרת טובה ממנה? האם היא מיון הוגן? כל השאלות הללו לא נבדקו מאז 1994, חרף הביקורת הציבורית הקיימת.
לימודי המתמטיקה בחטיבה העליונה; האם ברור שלימודי המתמטיקה דרושים לכולם? מתאימים לכולם? מצדיקים את ההוצאה המשפחתית, הגדולה במיוחד, על שיעורים פרטיים? כל השאלות הללו ואחרות, לא נבדקו כלל חרף הביקורת הציבורית הקיימת. עם זאת אנו עדים לתכניות חדשות בתחום ולתוספת תקציבית עצומה. ואולי אין בהן צורך כלל?
לימודי ערבית בבתי ספר יהודיים; הלימודים הללו, שהם חובה בכיתות ז'-ט', מתקיימים רק בחלק מבתי הספר, וברבים אחרים הם מתקיימים באופן חלקי. אבל החשוב יותר הוא, שהתפוקה שלהם היא פחות או יותר כלום. התחקיר צריך לשאול בין השאר: מהי המטרה או המטרות של הלימודים הללו? אם זו חובה, כיצד קורה שבתי ספר רבים אינם מלמדים? איך צריך ללמד שפה שמורכבת משתי תת-שפות – מדוברת וספרותית? כל השאלות הללו ואחרות לא נבדקו מזה שנים רבות.
לימודי היסטוריה; מה באמת עם ההיסטוריה? מביני דבר ישאלו – בצדק מסוים – במה שונה הערבית מן ההיסטוריה וממקצועות אחרים? האם מהם "נשאר" משהו? צריך שיישאר? מה צריך להישאר? מה מטרת ההוראה של ההיסטוריה? כל השאלות הללו ואחרות לא נבדקו מזה שנים.
חשיבה ביקורתית כוללת "הפיכת כל אבן" כדי לשפר את הקיים. היא הדרך אל התחקיר החינוכי. הלימוד הביקורתי הזה מחייב אווירה פתוחה ונטולת פחדים, מחייב ידיעה כיצד שואלים שאלות "טובות" ומחייב תנאים נוספים כדי שייעשו בבתי הספר דברים בעלי ערך מוכח.
טכנולוגיות בחינוך: להדחיק, לנבא או ליצור
פרופ' גילה קורץ
עם פתיחת שנת הלימודים ניצת מחדש הוויכוח הציבורי לגבי מקומן של טכנולוגיות בחינוך. לדוגמא, האם אמצעי קצה כגון טלפונים חכמים או מחשבי לוח מהווים תשתית ראויה ללמידה? האם תכני למידה עתירי מולטימדיה אכן תורמים להבנה מעמיקה? והאם אפיקי התקשורת הדיגיטליים אכן מזמנים למידה אחרת, טובה יותר מהמסורתית? אין לאיש תשובה מוחלטת לאחת או יותר משאלות אלו. אי הוודאות היא הוודאות היחידה בעולם החינוכי החדש. בפני העוסקים בחינוך מספר אפשרויות תגובה: להדחיק, לנבא או ליצור. בואו נבחן כל אחת מהחלופות.
הדחקה – כאילו אין מחר. בחלופה זו ממשיכים בשיטת ההוראה מסורתית של שינון והעברת ידע ו"הקאתו" במבחן. זו השיטה המכונה "מורה-לוח-וגיר". המורה הוא במוקד התהליך החינוכי. אצלו נמצא הידע והמומחיות ושיטות ההוראה כמעט ואינן מתייחסות להתפתחויות הטכנולוגיות העכשוויות.
ניבוי – כאילו ידוע לנו מה צופן העתיד. בחלופה זו מנסים לממש את העתיד בהווה. אך במרבית המקרים, הטכנולוגיה הנבחרת אינה בשלה למימוש חינוכי או שהיא כופה מצע לימודי לא ראוי. לדוגמא, הסלוגן "כיתה ללא נייר" – מניח שלא יידרשו תכני למידה מודפסים. זוהי שגיאה לחשוב כך. ראו לדוגמא יישומי מציאות רבודה המשלבים בין הטקסט המודפס עם המרחב הווירטואלי (למשל, ספר תנ"ך "הקם לתחיה" בסיוע הטכנולוגיה).
יצירה – כפי שפיטר דרוקר, הנחשב לאחד מאבות הניהול המודרני, קבע: "הדרך הטובה ביותר לנבא את העתיד היא ליצור אותו". מילת המפתח בחלופה זו, לטעמי, היא – שיתוף. המרחב הדיגיטלי מזמן מנעד דרכי יצירה משותפים. השיתוף הוא העוגן והפיגום ליצירה.
חיזוק לתרומת היצירה השיתופית נמצא במחקר, שבוצע לאחרונה כחלק מחובות הגמר לתואר שני, במגמת תקשוב ולמידה במרכז ללימודים אקדמיים. הסטודנטים, ניר וייס וליאת כהן, בחנו באיזו מידה קבוצות מקצועיות סגורות של מורים בפייסבוק מסייעות להם בפיתוח ושילוב טכנולוגיות מתקדמות בהוראה. אחד הממצאים המרכזיים ממחקרם היה שהשיתוף בחוויות ובהתנסויות האישיות מספק תמיכה נפשית למורים: עידוד, מתן מחמאות, כל אלה תורמים לתחושת העצמה אישית של המורים להמשך יצירה והתנסויות חדשות בתהליכי הוראה/למידה משולבי טכנולוגיה.
חשוב להבין, הדרך הטכנולוגית בה אנו פוסעים איננה מסומנת בתמרורים פדגוגיים ברורים. אין "ספר מתכונים", שאם נקפיד למלא אחר ההנחיות, ההצלחה החינוכית-תקשובית מובטחת. גם אם יש כישלונות לאורך הדרך, ולעיתים אנו מרגישים ששילוב הטכנולוגיה אינו מיטבי, חשוב להמשיך, לנסות לקדם ולהוביל את התהליך החינוכי-דיגיטלי. כל תרומה תקשובית ללמידה, קטנה או גדולה, מסייעת בבניית העתיד המתהווה לנגד עיננו.
פרופ' גילה קורץ, ראש התמחות תקשוב, המרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה (מל"א) [email protected]
האם כדאי למורה להיות מועסק על ידי שני מעסיקים או לבחור באחד?
לעבודה אצל שני מעסיקים יתרונות רבים כמו גם חסרונות מסוימים. בכתבה שלפניכם נתייחס ליתרונות. בגיליון הבא – לחסרונות
מאת: עירית זהבי
מורים רבים מתלבטים בשאלה האם לעבוד משרה מלאה אצל מעסיק אחד או לעבוד אצל שני מעסיקים. מה היתרונות והחסרונות בתעסוקה אצל שני מעסיקים? השבוע נתייחס ליתרונות. בגיליון הבא – לחסרונות.
היתרונות
תוספת ביגוד, הבראה ויובל – תוספת זו משולמת אצל מעביד אחד, על היקף של מקסימום משרה אחת לעובד בלבד, גם אם היקף משרתו עולה על משרה אחת. כך גם לגבי תוספת מעונות בגין ילדים מתחת לגיל 5, ונסיעות לפי כרטיס חופשי חודשי. לעומת זאת, אם המורה יעבוד אצל שני מעסיקים, יקבל אצל כל מעסיק את תוספת הביגוד, ההבראה והיובל עבור חלק המשרה היחסי עד משרה. נסיעות ומעונות יקבל פעמיים באותו סכום. תוספת מעונות משולמת במלואה לכל אם. נסיעות משלם כל מעביד לפי חופשי חודשי (במידה שקיים כרטיס כזה במסלול הנסיעה), ובתנאי שהמורה עובד לפחות חצי משרה. קיימת הגבלה של משרד החינוך לגבי מענק היובל, לפיה ישולם המענק רק עד להיקף של משרה אחת מכל המעסיקים גם יחד אך זו אינה נאכפת תמיד.
תוספת למשרה אם – תשולם באופן יחסי לחלקיות המשרה אצל כל אחד משני המעסיקים ובלבד שההיקף הכולל הוא המינימום המזכה בתוספת – 79 אחוזי משרה. כל מעביד ישלם את חלקו באחוזי התוספת. זאת בתנאי שהמורה תבקש ותציג תלוש שכר ממעביד שני. יש לזכור, שאין תשלום עבור משרה אם על היקף העולה על 140 אחוזי משרה בעולם הישן, גם אם מדובר בשני מעסיקים.
יש לדאוג ששני המעסיקים יעבירו כספים לקרן ההשתלמות. יש להודיע לקרן על תוספת של כל מעביד נוסף. הקרן תדאג לגבות אולם לא יותר מסך הכל עבור 150 אחוזי משרה. יש לדאוג לבקש קודם כל מהמעביד הפרשות מלאות לקרן, במקום שיש לעובד רכיבי שכר פנסיוניים מקסימאליים, ואת היתרה מהמקום השני. לדוגמא, עובד המועסק במשרה מלאה בבית ספר תיכון ו-70 אחוזי משרה במכללה, יבקש להעביר לקרן ההשתלמות 70 אחוזים מן המכללה ואת שאר ה-80 אחוזים המשלימים למשרה וחצי מבית הספר התיכון. (במכללה יש תוספת מכללות ולפעמים דרגות קידום שאין בבית הספר התיכון). זאת למרות שיש הגבלה של משרד החינוך האוסרת על העסקה בהיקף של מעל 140 אחוזי משרה אך גם זו אינה נאכפת. כמו כן אומר דו"ח מבקר המדינה, שלמרות שאסור להפקיד בקרן השתלמות בגין היקף משרה העולה על 150 אחוזי משרה, הרי שאם יחסוך המורה בשתי קרנות השתלמות נפרדות, זו של הסתדרות המורים וזו של ארגון המורים, או שאצל מעביד אחד מן השניים יחסוך בקרן השתלמות רגילה – הדבר לא יתגלה. זו ביקורת של מבקר המדינה משנת 2012, אך בינתיים לא נעשה דבר בעניין. (המשך בעמ' הבא)
מורה המועסק על ידי שני מעסיקים
(המשך מעמ' קודם)
מורה הזכאי לגמול חינוך במקום אחד (10% מהשכר על משרה אחת), ובמקום אחר לגמול הכשרות על חצי משרה לדוגמא, יקבל בסך הכל, משני מקומות העבודה, תוספת שכר בגבה של 11.87 אחוזים. אילו ריכז את משרתו אצל מעסיק אחד היה מקבל רק עשרה אחוזים.
אם יפוטר ויהיה זכאי לתשלום פיצויים, יקבל אחוזי פיצויים שייקבעו לו מהיקף של משרה אחת בלבד. אם יהיה זכאי לפיצויים משני מקומות עבודה, יקבל בכל אחד מהם את האחוזים שיקבעו עד להיקף של משרה אחת. זאת בתנאי שהגוף המשלם איננו משרד החינוך או בתנאי שלא פרש משניהם באותו מועד.
אם יפוטר במקום אחד יוכל לקבל פיצויי פיטורין מוגדלים ולהמשיך לעבוד אצל המעסיק האחר ואחר כך – כאשר יחליט, יוכל לפרוש לפנסיה מוקדמת או בגיל פרישה מהמעביד האחר. וזאת יש לזכור, אין המדינה מאשרת פנסיה ופיצויים במקביל. יש גם לזכור שבנושא זה יש מדי פעם הגבלות חדשות והדברים משתנים מעת לעת. אי לכך יש צורך לברר ערב הפרישה את התנאים במועד הפרישה.
העבודה אצל שני מעסיקים יתרונה הוא בפיזור סיכונים, במיוחד בהוראה במקצועות המועדים לפורענות, לקיצוצים או סגירה, או במקומות עבודה שבהם לא ניתנת קביעות, כמו עבודה בהדרכה במשרד החינוך או עבודה במכללה בשכר שעתי, או בתקן אך ללא קביעות, או סיכויים לקבלת קביעות.
יש נטייה של מעסיקים להגביל את העבודה של עובדיהם למשרה אחת, או לכל היותר ל-1.4 משרה. במסגרת הרפורמה יש הגבלה של 116 אחוזי משרה ובמסגרת עוז לתמורה ל-127 אחוזי משרה, בין אם מדובר במעסיק אחד או יותר.
יש מקרים שבהם העבודה אצל שני מעסיקים אינה הוראה בהכרח. למשל, מורה המועסק כמורה במשרד החינוך וברשות מקומות כרכז ספורט. במקרים כאלה לא תהיה הגבלה על ההעסקה מעל משרה, אבל תהיה בהמשך בעיה עם הפנסיה.
היקף המשרה הקבוע של מורה שנוי במחלוקת. יש הטוענים שהקביעות היא על היקף של משרה אחת בלבד. הארגונים, למרות שהם מתיימרים לעמוד מאחורי הטיעון שהמורה קבוע על ההיקף שעבד בשתי השנים האחרונות, נמנעים לעיתים קרובות מלתת הגנה מלאה על מלוא היקף המשרה, בעיקר במצב של קיצוצים. מורים שעובדים בכמה מקומות עבודה נתקלים בפחות בעיות מהסוג הזה.
נסיעות – הוצאות נסיעה משולמות אצל מעסיק אחד לפי כרטיס חופשי חודשי (אם העובד מועסק בהיקף של לפחות חצי משרה). הכרטיס משולם לפי מחיר מלא של הכרטיס, ללא כל קשר להיקף המשרה, ובלבד שפיזור משרתו של המורה על פני ארבעה ימים לפחות. העובד בשני מקומות עבודה בהיקף של חצי משרה יקבל פעמיים חופשי חודשי, והעובד פחות מחצי משרה יקבל לפי הוצאות ריאליות בתחבורה הציבורית – לפי מספר הפעמים בשבוע בהם הוא מגיע לביה"ס. בכל מקרה יקבל העובד בשני מקומות החזר הוצאות נסיעה גבוה יותר בפיצול משרתו מאשר במקום עבודה אחד.
השתתפות באחזקת טלפון – כל עובד בעלות זכאי לקבל, ללא קשר למקום עבודה אחר, השתתפות לפי חלקיות המשרה עד משרה אחת ולא מעבר. בהיקף העולה על משרה אצל שני מעסיקים יקבל פעמיים.
מעונות – הסכום משולם עד להיקף של משרה אחת וכמו בסעיפים הקודמים היתרון זהה.
עירית זהבי, בעלת זהבי יעוץ, היא מומחית לזכויות ושכר של עובדי מערכת החינוך.
איך להטמיע את החזון הבית ספרי
לא די לגבש חזון, צריך גם להטמיע אותו נכון. כך מדגיש אלוני זמורה, יו"ר ארגון המפקחים הארצי, בתגובה למאמר בגיליון הקודם של ד"ר יעל בודואן שכותרתו "על החזון ושברו"
מאת: אלוני זמורה
שנים רבות שימשתי כמפקח מחוז חיפה לחינוך חברתי ועסקתי בגיבוש חזון בית הספר והטמעתו. במסגרת זו גיבשתי "משנה סדורה" שעוסקת בנושא, אותה אני מביא כאן, ומטרתה הטמעת החזון הבית ספרי בדרך הנכונה;
א. מנהל בית הספר צריך לגבש לעצמו את משנתו החינוכית והערכית ולהעלות אותה על הכתב.
ב. המנהל צריך להיפגש עם המפקח לחינוך חברתי, על מנת לגבש את משנתו, ולהתמקד בתהליך הבניית והטמעת העקרונות בקרב אוכלוסיית בית הספר. המנהל גם צריך לקרוא מידע בנושא, שקיים בספרות החינוכית בארץ ובעולם.
ג. לאחר המפגש, המפקח חייב ללוות את המנהל וגם את הצוות הבכיר בתהליך ההטמעה של החזון.
ד. המנהל צריך לקיים סדנה עם ההנהלה הבכירה של בית ספרו, שתכלול את מרכזי השכבות והיועצות. המנהל צריך להציג את משנתו ולהאזין בקשב רב להערותיהם ולביקורת שלהם. על המנהל לגבש הסכמה כללית בקרב ההנהלה, ולכתוב מחדש את חזון בית הספר.
ה. מפקח בית הספר צריך להכשיר את חברי ההנהלה כמנחים לנושא, ואולי גם להזמין מנחים חיצוניים. תפקידם לקיים סדנאות עם המורים ובעיקר להאזין להם. צריך לרשום את כל ההצעות וההסכמות.
ו. המנהל צריך לזמן מפגש של המועצה הפדגוגית הכללית, שתכלול את כל המחנכים והמורים המקצועיים. חברי ההנהלה והמנחים ינחו את הסדנאות. סיכום הסדנאות יוצג במליאה על ידי נציגי המורים שבסדנאות. אחת המטרות תהיה כיצד להציג את העקרונות בכל כיתות בית הספר. מטרה נוספת – כיצד להוביל לכתיבה של תקנון הכיתה, שמטרתו לגבש את ההסכמות בין התלמידים לבין עצמם ובינם לבין מוריהם.
ז. במהלך הסדנה בכיתה, המחנכים צריכים להקפיד לא להטיף, אלא להציג את החזון הבית ספרי כבסיס לאורח חיים תקין במוסד החינוכי. התלמידים צריכים לחוש שכל הרעיונות והעקרונות של כתיבת התקנון מגיעים מתוכם.
ח. יש לחלק את הכיתה לקבוצות דיון קטנות, בהן יתגבשו ההסכמות. במליאה יציגו את ההסכמות והן תירשמנה על לוח הכיתה. יום לאחר קיום הפעילות, יקבל כל תלמיד את ההסכמות בדף מודפס.
ט. מנהל בית הספר צריך ללוות את התהליך מקרוב, לבקר בסדנאות המורים והתלמידים ולגלות נוכחות פעילה.
י. המנהל צריך לזמן לחדרו את נציגי מועצות התלמידים ולברך אותם על כתיבת החזון הבית ספרי.
יא. המנהל צריך לסכם בכתב את כל ההסכמות והעקרונות שנכתבו על ידי המורים והתלמידים, לארגן אותם על פי נושאים ולפרסם אותם בקרב כל עובדי בית הספר, כולל המזכירות והעובדים המנהליים. עליו לציין בפניהם שהעקרונות מחייבים גם אותם. כל עיקרון חייב להיות מתורגם להתנהגות פעילה.
יב. הסיכום צריך להישלח להורים כאיגרת מיוחדת, שתהיה ערוכה בצורה אסתטית, ובה החזון הבית ספרי והעקרונות לאורח חיים חברתי, ערכי והתנהגותי בבית הספר.
יג. אין לפסוח על שום שלב ואין קיצורי דרך. המפקח צריך ללוות ולגבות את המנהל לכל אורך שנת הלימודים. כל שלב הוא בסיס לשינוי ומשפיע בצורה חיובית על אקלים בית הספר.
במערכת החינוך
קידום החינוך הפיננסי – מנהלת אמי"ת בנות מעלה אדומים, ברנדה הורביץ-פרוור, זכתה 
בתעודת הוקרה על קידום החינוך הפיננסי בבית הספר. האות הוענק למובילי החינוך הפיננסי לשנת 2016, מטעם עמותת "חיים בפלוס" לקידום החינוך הפיננסי בישראל. המנהלת קיבלה את התעודה בכנס שנערך לאחרונה בבורסה לניירות ערך בתל אביב (בתמונה). תלמידות שכבת י"ב בבית החינוך משתתפות במסגרת יום הלימודים בתכנית לחינוך פיננסי. התלמידות לומדות איך לבצע החלטות מושכלות בנושאים כלכליים: איך לנהל חשבון בנק, להימנע ממשיכת יתר, להוציא כספים בצורה חכמה, לדעת את זכויותיהן כעובדות צעירות ועוד. שמונה בתי ספר נוספים קיבלו אף הם תעודות הוקרה.
כנס; להיות פסיכולוג חינוכי משמעותי – "להיות פסיכולוג משמעותי זה לראות הילד במרכז. לראות את הילד כילד ולא כתלמיד. לאפשר לילד להתפתח על ידי כך שנבין את משמעות הצרכים המיוחדים שלו". דברים אלה אמרה מנהלת מחוז צפון, ד"ר אורנה שמחון, בכנס השנתי של הפסיכולוגים החינוכיים במחוז, שנערך לאחרונה. בכנס השתתפו 170 פסיכולוגים. כותרת הכנס הייתה "להיות פסיכולוג חינוכי משמעותי בין אילוצי המציאות למרחב החלום". הכנס עסק בהטמעת המשמעות של להיות פסיכולוג חינוכי. קבוצות הדיון עסקו בסוגיות כמו להיות משמעותי בבית הספר, או כיצד יכול הפסיכולוג החינוכי להשפיע על מערכת החינוך כך שהילד שבמרכז העבודה של הפסיכולוג יפיק תועלת מעבודתו. הפסיכולוג החינוכי, שאינו מהמערכת אלא עובד במערכת, נתקל לא אחת בחסמים שונים שמפריעים לו לממש את המקצועיות שלו, ופוגעים ביכולתו להדריך את צוותי ההוראה וההורים ולהעניק טיפול פרטני לתלמידים. אחת הבעיות הבולטות היא שחלק יקר מהזמן עוסקים הפסיכולוגים בביצוע אבחונים במקום בתחומים אחרים – חשובים יותר לדעתם.
מטפלת בגוף ונוגעת בנפש – פניה שפירו
טיפול בתנועה (מ.א – אוניברסיטת חיפה), בשילוב פסיכותרפיה גופנית ושיטת אלבאום.
מראשית חיינו אנו למדים את העולם דרך הגוף. ב"גוף הזוכר" טמונות חוויות חיים שנראות באופן בו אנו נעים,מתקשרים ולומדים.
חוסר מימוש וכישלון, הפרעות קשב וריכוז, היפראקטיביות,קשיים בויסות חושי, חרדות ודכאון משפיעים על בטחון עצמי ודימוי גוף.
הטיפול מחפש אחר כוחות הגוף ומחבר לנפש. כך ניתנת לכל אחד הזדמנות להתחבר ליצירתיות ולדרך הביטוי הטבעית והמיוחדת לו.
במהלך המפגש משולבים תנועה, תרגול ושיח.
הטיפול מיועד לילדים נוער ומבוגרים החווים קשיים רגשיים,חברתיים, ובלימודים.
לפניות, טל'; 052-8623042
לפרטים נוספים הקש כאן.
חינוך יוצא דופן
הירוטקה הימאסאקי הוא צייר, מורה לאמנות בבית ספר ביפן. הימאסאקי מפתיע את תלמידיו מדי פעם בציור שהוא מצייר על לוח הכיתה. לעתים הוא גם משתף אותם ביצירה.
85% מהילדים בסיכון מאותרים במערכת החינוך. רק 15% פונים לעזרת צוות בית הספר
מאת: מערכת קו לחינוך
רק כ-15% מכלל התלמידים שסובלים ממצוקה פונים לעזרת אחד מחברי הצוות בבית הספר, כשבראשם היועצת החינוכית. כך עולה בדיון בנושא ילדים נפגעי התעללות, שנערך בסוף חודש ספטמבר, בכנס הנגב לשלום הילד, באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.
זבולון אורלב, שהיה בעבר יו"ר ועדת זכויות הילד בכנסת, הציג נתונים לפיהם 85% מהילדים בסיכון מאותרים במערכת החינוך. עם זאת, הציג אורלב בעיה מוכרת, לפיה הילדים המאותרים מדווחים לרשויות על פי חוק חובת דיווח, אבל אין חוק חובת טיפול, שתפקידו להסדיר את הטיפול בילדים אלו.
חנה שדמי, מנהלת השרות הפסיכולוגי-ייעוצי במשרד החינוך, ציינה עוד, שלא כל הילדים מאותרים מסיבות שונות, בהן הסתרה, הקיימת למשל בתחום של פגיעות מיניות. עוד הוסיפה שדמי, כי הבעיה המהותית בהסדרת הטיפול בילדים אלו הוא העדר חוק שיתוף מידע בין משרדי הממשלה. לדבריו של אורלב, בעבר נעשה נסיון לחוקק חוק כזה, שאף עבר בקריאה ראשונה, אך לטענתו משרד האוצר התנגד להמשך ההליך.
ח"כ מיכל רוזין, שלקחה חלק בדיון בנושא מניעת התעללות בילדים ציינה, כי לרופאים במיון אין הכשרה מתאימה להתמודד עם ילדים שמתלוננים על סימפטומים שברור שהם פגיעה מינית. אותו הדבר לגבי עובדים סוציאליים, הורים וכמעט כל מי שבא במגע עם הילד. השאלה היא איך אנחנו כהורים וכאנשי מקצוע נאפשר את המרחב הבטוח לבוא, להגיד ולספר לנו.
עו"ד ורד וינדמן, מנכ"לית המועצה לשלום הילד, קראה להשקיע משאבים בהנגשתם של אנשי המקצוע הטיפוליים בבית הספר ובזמינותם לתלמידים, בכדי שיוכלו לפנות אליהם בעת מצוקה. לדבריה גם חשוב להחזיר את העובדים הסוציאליים לבתי הספר על מנת לאפשר איתור וטיפול בילדים הנמצאים במצוקה ואינם מאותרים.
במערכת החינוך
כלי להערכה חלופית – "קיים בלבול גדול בשטח מהי הערכה חלופית נכונה", כך טוענים נציגי המכון לחינוך דמוקרטי במכללת סמינר הקיבוצים, שמחפשים עתה משקיע להטמעת הכלי להערכה חילופית שפותח שם במערכת החינוך. את המודל, שהיווה בסיס לכלי, פיתחה ד"ר יעל שטימברג, בעזרת אנשי צוות מהמכון ומורים רבים, ועל בסיס מאות מחקרי שטח. הכלי זכה לשם ימ"ה – ראשי תיבות של ידע, מיומנויות, הרגלים. הכלי מאפשר עיצוב תהליכי הוראה, למידה והערכה בצורה מהירה, נוחה וקלה.
בשנה האחרונה הפך המודל לכלי עבודה דיגיטלי, בחממה הטכנולוגית מיינדסט של מטח. הכלי הדיגיטלי מסייע למורה לעצב תהליך למידה, שבו הערכה חלופית הינה מרכיב דומיננטי בעצם הלימוד. הכלי בונה עבור המורה מחוונים, שעל פיהם ניתן הציון על ידי מגוון של מעריכים – המורה, עמיתים, מומחים בתחום הלמידה והתלמיד עצמו. הכלי הוצג בכנס הסיכום של מיינדסט בחודש יוני האחרון. מורים שנחשפו לכלי ציינו כי הוא חשוב במיוחד לעבודתם. גם מנהלים שראו אותו אמרו כי היו מוכנים לשלבו בבית ספרם.
למנקות באהבה – ביום הניקיון הבינלאומי שצוין לאחרונה, הוחלט בבית הספר היסודי בן גוריון שבגן יבנה, להעניק מחווה מיוחדת לחמש עובדות הניקיון בבית הספר. היום נפתח 
ביציאת התלמידים והצוות החינוכי למבצע ניקיון של כל הכיתות ומרחבי הלימוד, במקום המנקות. כל שכבה אספה מהתלמידים צרור ברכות כתובות והעניקה למנקות שי צנוע כהוקרה ותודה על העבודה הקשה והחשובה. כדי לעודד את התלמידים לתהליך, שאלו המורות בכיתות למי יש סבתא? רוב התלמידים הרימו ידיים. ואז ביקשו המורות מהתלמידים לעצום עיניים ולדמיין את הסבתא שלהם מגיעה לכיתה בסוף כל יום, מרימה כסאות, מתכופפת, מרימה ניירות ושקיות שהושלכו על הרצפה ועוד. התחושות של התלמידים היו לא פשוטות. זה גרם להם להבין עד כמה קשה עבודת המנקות בסוף היום. המחווה הצליחה לסחוף את התלמידים ולרגש במיוחד את עובדות הניקיון. הוותיקות שבהן ציינו כי מעולם לא הודו להן באופן שכזה, ואילו בתלמידים ניכר שמעתה יעריכו פי כמה את עבודת המנקות. "מאותו יום אנחנו מקפידים להרים כסאות ולהשאיר את הכיתות נקיות יותר אחרינו. אנחנו לא מהססים להציע לעובדות עזרה ושמים לב כמה הן מתרגשות כשאנחנו מברכים אותן", הם אמרו.
תוכנית יוצרים שינוי שולחת נציגים לתחרות הבינלאומית בסין
תלמידים בדואים שיצרו שינוי בארוחות הבית ספריות ייצגו בה את ישראל
מאת: מערכת קו לחינוך
יוצרים שינוי היא תוכנית חינוכית בינלאומית להעצמת ילדים ונוער, הפועלת בעשרות בתי ספר זו השנה החמישית. את התוכנית מפעילים בארץ עמותת רוח טובה, מקבוצת אריסון, ועמותת מלאכי יום הולדת. מטרת התוכנית היא להעצים את התלמידים ולהעניק להם כלים שיאפשרו להם לחולל שינוי לטובה בסביבתם. השנה נכנסה התוכנית למסלול הירוק של משרד החינוך שתומך לשלבה בבתי הספר.
לאחרונה התכנסו עשרות מנהלים, אנשי חינוך ומורים בתל אביב, למפגש חשיפה והשתלבות בתוכנית. התכנית מעניקה למשתתפים דרך מובנית ליצירת שינוי חיובי בתהליך בן ארבעה שלבים: להרגיש מה חשוב ומפריע להם, לדמיין ולהגדיר כיצד היו רוצים לראות את הדברים אחרת, ליישם את הפתרונות שהם חשבו עליהם ולשתף אחרים בעשייה באמצעות תיעוד המעשה. התוצרים הם פרויקטים חברתיים-קהילתיים מחוללי שינוי לטובה.
השנה זכו באתגר יוצרים שינוי תלמידים מבית הספר נווה מדבר ביישוב אבו קווידר שבנגב (בתמונה), שהחליטו ליצור שינוי בבית ספרם, ולהנהיג מסורת של ארוחות צהריים חמות ובריאות שחולקו לכל התלמידים מדי יום. הפרויקט שיזמו התלמידים שינה את הדרך בה מתייחסים ילדי בית הספר לארוחות החמות, הוביל לחיסכון ולמניעת זריקה מאסיבית של מזון מדי יום והעלה את המודעות לחשיבות ארוחה חמה ומזינה בקרב ההורים והתלמידים.
שניים מהתלמידים יסעו בחודש דצמבר הקרוב לסין, לייצג את ישראל בתחרות הבינלאומית של התוכנית. בשנה שעברה ייצגו את ישראל בתחרות במקסיקו תלמידים מבית הספר לטבע בתל אביב, שיזמו את פרויקט חלב חופש, שמטרתו להיטיב עם תנאי גידול הפרות בארץ.
תוכנית יוצרים שינוי מיושמת על ידי התלמידים בני כל הגילאים ומכל קשת החברה הישראלית. בתי ספר מכל הארץ לוקחים בה חלק, והיא כוללת תלמידים חילוניים, דתיים, ערבים, בדואים ותלמידי החינוך המיוחד. מעצם היותה גלובלית, היא מעניקה פלטפורמה לשיתוף, היכרות והידברות של ילדים יוצרי שינוי גם ברחבי הארץ וגם בעולם. תחומי העשייה שבהם עוסקים הפרויקטים שיוזמים הילדים נוגעים באיכות סביבה, בריאות, עוני, אלימות, ניקיון, תזונה, מרחבים ירוקים בעיר, שילוב תלמידים לקויי למידה בקהילה, ועוד. בין הפרויקטים הבולטים: שיפור תדמית ישראל בעולם, מניעת בריונות על כל גווניה, חיזוק קשרים חברתיים עם ילדים עם מוגבלויות, שיפור תשתיות עירוניות, העלאת מודעות לספורט הנכים בארץ, הנעמת הנסיעות בהסעות לבית הספר ועוד.
אומרת שרון טל, מנהלת עמותת רוח טובה: "הרעיון העומד מאחורי התוכנית הוא לאפשר לתלמידים לסמן נושאים שחשובים להם, ולחשוב על פתרונות יצירתיים כדי להביא לשיפור באיכות חייהם, בסביבתם ובחברה בה הם חיים. במהלך השנה נחשפנו לעשרות רעיונות יצירתיים שהגיעו מתלמידים בישראל. אנו מאמינים כי שיתוף הרעיונות הללו בעולם יסייע ביצירת סביבת חיים טובה יותר לנו ולילדינו". תנועת יוצרים שינוי פועלת היום בכ-40 מדינות ברחבי העולם בכ-300 אלף בתי ספר. יוזמת התכנית היא קיראן ביר-סת'י, שזכתה בעבורה בפרסי חינוך יוקרתיים רבים.