גיליון 649 * כ"ז חשון תשע"ה * 20.11.2014 * משוגר למנויים בלבד * [email protected] * עורכת ראשית; סיגל בן-ארצי * 03-6354484
על הקשר שבין אסתטיקה לפדגוגיה
לא מספיק לבנות בתי ספר חדשים וייחודיים. צריך גם לשנות לחלוטין את תהליכי ההוראה למידה. שני מוסדות החינוך שבכתבה "הרימו את הכפפה"
מאת; סיגל בן-ארצי
במערכת החינוך מתגברת בשנים האחרונות ההכרה כי יש להשקיע בתשתיות חינוך כדי להעלות את רמת החינוך. במוסדות חינוך שמשוייכים לרשויות או ארגונים עשירים, מושקעים כספים רבים בתחום האדריכלות והאסתטיקה. חלק ממוסדות אלו ממשיכים בשיטות ההוראה המסורתיות, אבל יש כאלה שהחליטו לרתום את האדריכלות המתקדמת לשינוי פדגוגי ולהטמעת גישות חינוכיות מתקדמות. בין בתי הספר הבולטים במראם ניתן לציין את מכללת אוהלו, בית הספר האמריקאי באבן יהודה, תיכונט בתל אביב וישיבת אמי"ת עמיחי ברחובות. בשני מוסדות; מכללת אוהלו בקצרין וישיבת עמיחי ברחובות, שולבו גישות הוראה חדשניות.
מתחם העתיד במכללת אוהלו
מכללת אוהלו בקצרין, המכשירה עובדי הוראה, חתמה על הסכם לשיתוף פעולה עם סטילקייס מהרצליה, שנחשבת למומחית בייצור סביבות חינוך. סטילקייס מסבסדת חלק מ"מתחם העתיד" שהוקם באוהלו, ובתמורה המכללה משתפת עמה פעולה במחקרים שבודקים את המשמעות של שינוי הסביבה הלימודית (בתמונה, חלק מהמתחם שבנתה סטילקייס). במתחם העתיד לומדים בו זמנית 160 סטודנטים. מודל הלמידה מותאם למרחב הלמידה, שמתבצעת על פי עקרונות שונים מאלו שבכיתה הפרונטלית המיושנת. התלמידים נחשפים לבעיות שונות או לסוגיות ליבה בתחומי הקורסים השונים. התהליך הלימודי מתחיל בהגדרת בעיה, עובר לאיתור מידע רלבנטי, משם לפתרון הסוגייה, לעבודה – יחידנית או קבוצתית, דיון, הצגת הפתרונות ובחינתם.
התחדשות פדגוגית וסביבתית באמי"ת עמיחי
בתהליך ההתחדשות הפדגוגית בישיבת אמי"ת עמיחי הוחלט כי היא לא תהיה רק שינוי קוסמטי חיצוני, אלא שינוי עומק של חשיבה, שיח והלך תרבותי שלם. הכוונה הייתה ליצור שינוי שנוגע בכל אורחות החיים ותרבות הלמידה בבית הספר. בישיבה הוקם צוות מחקר ופיתוח, שכלל מספר מורים מתחומי ידע שונים. הצוות למד כיצד צריך להיראות בית הספר במאה ה-21. הצוות הוביל את כל חדר המורים בתהליך השינוי. צוות המורים עצמו למד שעות רבות יחד, בקבוצות קטנות, ויצר תרבות חדשה של למידה עצמית ופיתוח כלי הוראה חדשים. עקרון נוסף היה שבית הספר רואה בקהילה שבסביבתו משאב איכותי ללמידה והתנסות. (המשך בעמ' הבא)
על הקשר שבין אסתטיקה לפדגוגיה
(המשך מעמ' קודם)
הורים רבים הוזמנו לבית הספר להעביר סדנאות ושיעורים בתחום התמחותם. מספר הורים אף זכו בשיעור קבוע. בית הספר רתם לתהליך גם חברות הייטק ששותפות יחד איתו בתהליך הלמידה. בנוסף, התלמידים מתנסים בגישות למידה מתקדמות. למשל, קבוצת תלמידים לומדת אנגלית דרך הסקייפ, בתכנית האמריקנית "Miles of smiles". הסביבה הלימודית שונתה ללמידה מונחית פרויקטים, שכוללת גישות כמו כיתה הפוכה ודומיה. בלמידה משולבים עבודה בקבוצות, דיונים ועוד (בתמונה; תלמידים עם שר החינוך בעת ביקור בישיבה). לסביבה הלימודית נוספו פינות מנוחה ללמידת פנאי וחוץ; במסדרונות שולבו פינות לימודים והפוגה, שכוללות גם פופים, כורסאות ופינות ישיבה נוחות. בחצר נבנתה כיתת שמש, שמאפשרת ללמוד בישיבה נוחה מתחת לפרגולה.
המבנה הפדגוגי של בית הספר שונה; כל כיתה שוייכה למורה. המורה נשאר בכיתה והתלמידים הם אלה שמתחלפים ובאים אליו. המעבר הוא לא מכיתה לכיתה אלא מעולם לעולם; עולם המתמטיקה, עולם ההיסטוריה וכו'. לכל כיתה נקבע העיצוב שלה, בהתאם למקצוע הנלמד בה. השולחנות בכיתות נבנו כך שניתן לפרק ולחבר אותם ולאפשר במינימום זמן וטרחה להתארגן ללמידה יחידנית, בזוגות או בקבוצות. הכיסאות המודולריים, בעלי גלגלים ומשטח עבודה אישי, מאפשרים להתקבץ בכל עת בקבוצות שונות, במהירות וביעילות מקסימלית.
הכיתה ההפוכה במתמטיקה וגמרא
בישיבה הונהגה שיטת הכיתה ההפוכה בשיעורי גמרא ומתמטיקה. על פי עקרונות הכיתה ההפוכה, תהליך הרכישה של חומר חדש מתקיים בבית. בכיתה מתקיים תהליך של תרגול – כל תלמיד על פי רמתו. גם פיזית הכיתה הפוכה; המורה לא עומד מול התלמידים אלא יושב מאחוריהם, כאשר התלמידים מתבוננים קדימה אל מסך שעל הקיר. המורה כמעט ואינו מלמד פרונטלית, אלא עובר בין קבוצות הלמידה השונות – על פי רמות או על פי נושאים. הסמרטפונים הפכו לחלק מהלימודים בכיתה ובבית. הוקמו קבוצות ווטסאפ לחזרה לבחינה. צולמו לוחות מסכמים והועברו בין התלמידים. נעשה שימוש בסרטים ובמצגות. בחלק מהשיעורים בכיתה מלמדים שני מורים בו זמנית, המלווים את הקבוצות השונות, המטרה; לתת לכל תלמיד ללמוד ברמתו, לא לתת לחלשים ליפול ולא לתת למצטיינים להירדם.
את התהליך ליוותה ד"ר מור דשן, סמנכלית מו"פ והערכה ברשת אמי"ת, שסייעה להטמיע את השינויים על פי ניתוח גישות חינוכיות מתקדמות, שהתבצעו במקומות שונים בעולם.
יוזמה בגן יבנה; לגייס את היום ה-50 להוראת חשבון
מאת; לימור גל
ביום שישי האחרון נמנו 50 ימים לפתיחת שנת הלימודים. כיתות א' בבית הספר היסודי מכבים בגן יבנה, ספרו את ימי הלימודים מתחילת השנה. כדי לספק משמעות חווייתית למספר, יצרו התלמידים דגמים של הספרות, תוך שימוש בחומרים שונים. הדגמים הוצגו בתערוכה שנערכה ביום ה-50. באותו יום גם נערכו פעילויות שונות סביב המספר 50; היום נפתח בהתעמלות בוקר בת 50 תנועות. לאחר מכן התחלקו התלמידים לקבוצות, שעברו בין תחנות, שהופעלו על ידי תלמידים מכיתות ה'. בתחנות השונות נדרשו התלמידים לבצע פעילויות מתמטיות חווייתיות, כמו משחק באולינג, בו על הקבוצה להגיע ל-50 נקודות, הדבקת 50 מדבקות על גב חיפושית מאוירת, גזירה, צביעה והדבקת 50 מכוניות על כביש, הכנת דגלונים ועוד. בהמשך שיחקו התלמידים במשחק בינגו, המכיל את המספרים מ-1 ועד 50. היום הסתיים גם הוא בסימן 50; קינוח בעוגה טעימה, שגם היא בצורת המספר 50.
חינוך וסלפי – רק על עצמי לספר ידעתי
מאת: ד"ר גילה קורץ
במהלך טקס האשכבה של נלסון מנדלה, לפני כשנה, נתפס נשיא ארה"ב, ברק אובאמה, בשעת יצירת סלפי. מספר חודשים לאחר מכן, בישראל, שיר הסלפי נבחר להיות שיר הנושא בפסטיגל. המשותף לשני האירועים הוא הביקורת ואפילו הזעם, כנגד הצילום וכנגד מילות השיר, המבטאים לדעת חלקים בציבור את רדידות החברה ושטחיותה בעידן הדיגיטלי.
במעבר חד (לכאורה) לעולם החינוך: הפילוסוף, ג'ון דיואי, אבי החינוך המודרני, המזוהה עם הפדגוגיה הקונסטרוקטיביסטית, דגל בהצבת הילד במוקד התהליך החינוכי ובלמידה התנסותית, בנושאים הרלוונטיים לתלמיד, לחייו ולסביבתו. עקרון מנחה נוסף של הפדגוגיה הקונסטרוקטיביסטית הוא, שלמידה היא פעילות חברתית, המלווה בשיתופיות ובשותפות עם הסביבה.
על פי מילון אוקספורד, סלפי ( (SELFIEהוא צילום עצמי, שבדרך כלל נוצר באמצעות טלפון חכם או מצלמה מקוונת, ומועלה לרשת החברתית. מה יותר רלוונטי לתלמיד מאשר הוא עצמו? האם הפצת הסלפי ברשת החברתית איננה ביטוי לשיתופיות? בואו נחזור למילים משיר הסלפי: "אני מת על עצמי" ,"יש יותר ממאה לייקים כי זה קל להפצה", "ותודה רבה למאמי שלימדה אותי ת'סלפי" – האם לא מסתתרות בין השורות עקרונות התלמיד במרכז, התנסות, רלוונטיות ושיתופיות?
חולקים תחושות
רגע. לפני שתטקבקו בזעם לחיבור הבלתי אפשרי והמוגזם שאני עורכת בין השניים, הרשו לי לשתף אתכם בדוגמה של שילוב הסלפי בתכנית לתואר שני בתקשוב ולמידה, שאני עומדת בראשה. עם פתיחת שנת הלימודים, התבקשו הסטודנטים לתעד את תחושותיהם באמצעות סלפי ונעיצתו על לוח שיתופי מקוון ברשת החברתית פייסבוק. כל מי שנכנס לקישור, רואה מקבץ תמונות של יחידים וקבוצות, שכולן מתעדות את החוויה הייחודית של כל אחד מהסטודנטים ביום הראשון ללימודים. זהו סלפי במיטבו. הסטודנטים חולקים בינם לבין עצמם, ואף עם הסביבה הרחבה, את תחושותיהם באמצעות פעילות זו, והסביבה מגיבה ושותפה.
ואפשר להסתכל על צילומי סלפי כייצוגים חזותיים של תכני למידה. למשל, המורה אירין בטמן מאוהיו, שילבה במהלך שיעור אנגלית משחק "ארבע פינות", כשבכל אחת מארבע הפינות בכיתה יצרו הילדים סלפי שלהם. הסלפי נוצר מקומיקס, המייצג את התוכן המתאים לשלט שניתלה בפינה. ההערכה של הפעילות בוצעה על ידי התלמידים עצמם, שבחרו את הסלפי הטוב ביותר לדעתם.
לסיכום, רב הנסתר על הגלוי בשילוב האפשרי של סלפי לפעילות חינוכית, אבל כדבריו של אלברט איינשטיין: "המסתורין הוא הדבר היפה ביותר שביכולתנו לחוות. זהו המקור לכל אמנות אמתית ולכל המדע". אז בואו לא נחשוש, וננסה לבחון שילוב של אמצעים שלכאורה אינם "חינוכיים" כדוגמת הסלפי.
* ד"ר גילה קורץ (בתמונה), ראש התמחות תקשוב ולמידה, המרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה. [email protected]
האם ההתאמות החדשות ללקויי למידה יצליחו להתבצע בפועל?
למרות שלכאורה מתווה ההקלות והתאמות לתלמידים לקויי למידה שפרסם משרד החינוך עשוי להקל על ההורים, בתי הספר אינם מאושרים ממנו. למה?
מאת מערכת קו לחינוך
לאחרונה הכריז משרד החינוך על מתווה חדש להתאמות לתלמידים לקויי למידה. לדברי המשרד עתיד המתווה החדש להפחית משמעותית את הצורך באבחונים ולהקל על הנטל הכספי שמוטל על ההורים. משרד החינוך אף ציין, כי המתווה החדש עתיד להגביר האוטונומיה של הצוותים החינוכיים; המורים יידרשו לתצפת על התלמיד המתקשה, לתעד את קשייו, וכך לאפשר לעשרה אחוזים מהתלמידים לקבל הקלות מבלי לפנות לגורמים מקצועיים שמחוץ לבית הספר. ועדה בית ספרית תאשר את ההתאמות לתלמידים על ידי תוספת זמן והיבחנות באמצעות מחשב. במקרים בהם התלמידים זקוקים להתאמות אחרות, כמו בחינה בעל פה או הקראה, תבחן הועדה הבית ספרית את נחיצות ההתאמה, ועל פי שיקול דעתה תאשר אותה או תפנה את התלמיד להמשך טיפול הכולל אבחון מקצועי, ובמידת הצורך ועדת התאמה מחוזית. למסמך ההנחיות המלא.
ההתנגדויות
להצעה החדשה של המשרד קמו השבוע מתנגדים רבים. המורים טוענים כי אין להם מושג איך לטפל בכל התחום של לקויות למידה. אומרת מורה להיסטוריה בחטיבת ביניים; אני מלמדת שש כיתות, שבהן 35 תלמידים ויותר, סך הכל כ-200 תלמידים. על פי מה שמקובל כיום, לפחות רבע מהתלמידים טוענים שהם סובלים מלקויות למידה. האם אני מסוגלת לעשות גם תצפיות על תלמידים? מתי בדיוק? האם אני מסוגלת להחליט מי צריך התאמות ומי לא? האם אני פסיכולוגית או מאבחנת או מומחית בנושא? יועצת חינוכית הגיבה אף היא; אינני מסוגלת לקחת על עצמי את האחריות להחליט מי לקוי למידה ומי לא, כיון שאינני מומחית ללקויות למידה. זהו מקצוע בפני עצמו, שדורש הכשרה ספציפית. אם כך, האם אני מסוגלת להחליט מי ישתייך לעשרה האחוזים ומי יופנה לאבחון מקצועי או לוועדות מקצועיות? הילדים שיכללו בעשרת האחוזים הראשונים אולי ייהנו מהמצב מבלי לשלם, אבל מה יהיה על השאר? לדעתי יתחיל בבית הספר מקח וממכר מצד ההורים לגבי מי ייכלל בעשרת האחוזים ומי לא, וזה מצב שאסור לבית הספר להסכים לו. על הצוות החינוכי גם תוטל עבודה נוספת, שבמסגרתה יצטרך למלא טפסים רבים, ולהיות באינטראקציה עם הגורמים המקצועיים השונים במשרד, מה שבלתי אפשרי כלל.
היועצות החינוכיות בבתי הספר, שרוב העבודה אמורה ליפול על כתפיהן, החליטו להתארגן נגד היוזמה, ואף שלחו לאחרונה מכתב בעניין לשר החינוך.
ומסכם מנהל בית ספר; משרד החינוך רוצה להיראות טוב בעיני ההורים, אבל עושה זאת על גבם של המורים והיועצות. במקום שיתנו בכל בית ספר תקן למורה מומחה ללקויות למידה, שזה יהיה תפקידו, מנסים להוציא פתרונות מהשרוול לבעיות קשות שיש בשטח.
משרד החינוך טען בתגובה, כי ההנחיות חוברו על ידי מומחים בתחום לקויות למידה, והן באות לסייע למורים לדייק במענה שבית הספר נותן לתלמידים לקויי למידה.
עקב אכילס של מתווה ההתאמות ללקויי למידה; תצפית והערכה
ב-75% מבתי הספר לא מתבצעות תצפיות של מורים על מורים כחלק מטיוב ההוראה, או תצפיות של מורים על תלמידים כחלק מההליך הלימודי-חינוכי. כך על פי מידע מאתר אבני ראשה. אז כיצד ניתן לתצפת על כחמישית מאוכלוסיית בית הספר כדי להחליט מי זכאי להתאמות ומי לא?
מאת; סיגל בן-ארצי
לאחרונה נדרשו מנהלי בתי הספר לשלוח להשתלמות בהערכה, בת חמישה מפגשים, שניים עד שלושה בעלי תפקידים. המטרה; להכין בכל בית ספר צוות של מעריכים, שיעריכו את המורים אחת לשלוש שנים, לצורך קביעת מסלולי קידום במסגרת הרפורמות החינוכיות אופק חדש ועוז לתמורה. כיון שרוב המורים כבר משובצים בהשתלמויות, נראה שהשתלמות שתקיף את כל בתי הספר לא תצא לפועל השנה. התוצאה היא שהמשרד לא יוכל להפעיל השנה בצורה מסודרת את ההערכה בבתי הספר.
כדי ללמוד להעריך כהלכה כוללת כל השתלמות מפגש שעוסק בתיאום ציפיות והצגת מדדים, שלוש תצפיות ומפגש לסיכום ומשוב. גם כדי לבחון מי מהתלמידים ראוי להתאמות ומי חייב להישלח לאבחון חיצוני, על המורים ללמוד כיצד לתצפת ולהעריך.
למרות שתצפית היא חלק מתהליך שמורים רבים מכירים, אם משלב ההכשרה שלהם ואם מתחום העבודה, ברוב בתי הספר לא משתמשים בתצפית כחלק מתהליך העבודה. כחלק מהכשרת המנהלים במכון אבני ראשה, הם עוסקים בנושא התצפיות בהוראה. ד"ר קובי גוטרמן במאמר; קידום ההוראה באמצעות תצפיות הוראה ושיח פדגוגי, אף מסביר היטב את השיטה ומרכיביה.
סרטון באתר אבני ראשה מעניק אף הוא מידע נרחב על תצפיות בהוראה בכלל, תוך כדי התמקדות במורים – כצופים וכנצפים. המתווה החדש ללקויות למידה, עורר התנגדות עזה מצד בתי הספר, בין היתר בשל חוסר היכולת שלהם לצפות בתלמידים (שבבתי ספר לא מעטים הם מהווים כחמישית מאוכלוסיית התלמידים). הסרטון מדגים תהליך תצפיתי ראוי. אפשר להבין ממנו מה משמעות הדרישה מהמורים.
תכנית חדשנית בשומרון לשילוב ילדי הגן בבית הספר
גני החובה הוצמדו לבית הספר וכך נוצרה קריה חינוכית אחת שבה הילדים שוהים ביחד
מאת; לימור גל
ביישוב אבני חפץ הוכרז לאחרונה על תכנית חדשה לשילוב ילדי גן חובה בבית הספר. במסגרת התכנית, שלושה גני ילדים הוצבו בסמוך לבית הספר, וכך נוצרה קריית חינוך חדשה. המטרה היא להקל על הילדים את המעבר מהגן לבית הספר. במסגרת התכנית ישולבו הילדים במספר שיעורים בבית הספר, שיותאמו להם. בנוסף ישתתפו הילדים בפעילויות המתאימות לילדי כיתה א', כמו הצגות, אירועי חגים ועוד. השנה הוקמו במועצה אזורית שומרון 12 גנים חדשים. את התכנית יזם יוסי דגן, מ"מ ראש מועצת שומרון ומחזיק תיק החינוך, יחד עם מנהלת מחלקת הקדם יסודי, רות אברהם. "עצם הישיבה בכיתה, וסדר היום בבית הספר, גורמים פעמים רבות להלם מוחלט אצל חלק מילדי הגן. לרבים מהם לוקח המון זמן עד שהם מצליחים להתרגל לסדר היום בכיתה, שכולל הרבה פחות משחק ויותר ישיבה והקשבה", מסביר דגן. "לכן ראינו לנכון לקדם את התוכנית הזו, שאני מקווה שיצטרפו אליה יישובים נוספים בארץ".
מגיע לי או לא – זו השאלה
או; מה המשמעות של השינויים בדרכים לקבלת ההתאמות החדשות במבחני הבגרות
מאת; ד"ר רונית כהן זמורה
בעקבות המתווה החדש של משרד החינוך לשינוי בדרכים לקבלת התאמות לבגרות, הורים רבים שואלים את עצמם את השאלות הבאות; האם מגיע לילד שלי אבחון במסגרת בית הספר? האם כדאי לערוך עכשיו אבחון חיצוני לילד המתקשה בבית הספר? האם להמתין שהוועדה הבית ספרית תיתן לו את ההתאמות ללא צורך באבחון?
כדי לענות על שאלות אלו יש להבין מה משמעות האבחון עבור ילד לקוי למידה. לכל תלמיד יש סגנון למידה משלו. אולם לתלמידים לקויי למידה, יש צורך לפתח תכניות ייחודיות, המתאימות רק להם. יש ללמוד ולהכיר את הדרך המתאימה לילד לקלוט את החומר הלימודי, אחרת הוא יפתח פער בינו לבין בני כיתתו, ולא יוכל להפגין את יכולותיו.
למעשה לכל תלמיד יש D.N.A לימודי הייחודי לו, ויש לגלות מהו "הצופן הלימודי" שלו, על מנת לאפשר לו לקלוט את החומר ולהתקדם בלימודים. אם כך, מדוע לא מאבחנים את כולם? כדי להשיב על שאלה זאת אשיב דרך אנלוגיה מעולם הרפואה. מתי אנו עורכים בדיקות גנטיות ?האם אנו עורכים לכולם? בוודאי שלא, אלא כאשר מופיעה בעיה או מחלה. כך גם באבחון דידקטי או פסיכו דידקטי. אנו מאבחנים רק כאשר אצל התלמיד מתחילים להופיע קשיים לימודיים, התנהגותיים, או שהתלמיד מתלונן על חולשות – כאשר התחושה שלנו היא שיש פער בין הפוטנציאל הלימודי לבין ההישגים וההשקעה הלימודית בפועל.
האבחון בא לבדוק את הצופן הלימודי המורכב מיכולת התפיסה השמיעתית והחזותית, יכולת זכירה, תפקודים ניהוליים, התארגנות ותחום הקשב והריכוז. כל זה נותן לנו מידע על המפה הלימודית הייחודית שלו. בעקבותיה ניתן ללמוד מהם תחומי החוזק ומהם תחומי החולשה, וכיצד ניתן לסייע לילד להתגבר על קשייו. האבחון מאפשר לבנות תוכנית עבודה, שתאפשר לילד לחוות הצלחות, ולקחת חלק פעיל בכיתה. כמו כן הוא מעניק טיפים לתלמיד וכן להוריו, כיצד אפשר לחוות יותר ויותר הצלחות בלמידה ולשפר את האווירה בבית ובבית הספר. האבחון בא להקטין את התסכולים של הילד ותחושת חוסר המסוגלות שלו. האבחון יכול להוביל ליצירת מוטיבציה חדשה, בעקבות ההארות וההבהרות של האבחון. התלמיד מבין שהוא לא טיפש, אלא ילד חכם, שיש לו קשיים המונעים ממנו להוציא לפועל את יכולותיו הטובות. התוצר שהן התאמות, או "הקלות" בלשון התלמידים, הוא התוצר השולי של האבחון. תלמיד שלא נעשית עימו עבודה וכן הדרכה, כיצד ללמוד וכיצד להשתמש בהתאמות, לא יידע להשתמש בהן בצורה יעילה.
האבחון אורך שעות רבות – חמש לפחות. היחס האישי, תשומת הלב והאכפתיות, גם בהם יש משום תרומה לשיפור המוטיבציה של התלמיד. מהאבחון הוא למד כי יש לו יכולות, והוא לא אשם בקשייו, וכן שישנן דרכים להתגבר עליהם.
קיצורי דרך מביאים במרבית המקרים לאובדן דרך. דילוג על השלב האבחוני מוביל למתן הקלות שלא תמיד מתאימות לתלמיד, ולכן לא עוזרות לפתרון הבעיה.
נכון, כמו כל אנשי המקצוע, יש מאבחנים שגרמו לזילות בהקלות, או שערכו אבחנה לא נכונה. האם בשל כך צריך לוותר על המידע הרב של האבחון ותרומתו הרבה לתלמיד, למערכת ולהורי התלמיד? וויתור על השלב האבחוני כמוהו כנתינת אופטלגין לטיפול בשבר ברגל.
* ד"ר רונית כהן זמורה (בתמונה) היא מאבחנת דידקטית ומומחית לטיפול בבעיות קשב וריכוז.
בשבוע הסובלנות; שיתוף פעולה של משרדי המשפטים והחינוך, תכנית לימודים חדשה למיגור האלימות
משפטנים ואנשי חינוך העבירו סדנאות בנושא מניעת גזענות ואלימות בחברה; שר החינוך העביר שיעור בנושא זה לתלמידי י"ב בירושלים
מאת; סיגל בן-ארצי
מערכת החינוך ציינה השבוע את "שבוע הסובלנות", במטרה לקדם ערכית את חברת התלמידים, ולהטמיע שיח המבוסס על ערכים של אהבת האדם, קבלת האחר, סובלנות וערבות הדדית. במהלך השבוע נרקם שיתוף פעולה בין משרדי המשפטים והחינוך. אנשי פרקליטות המדינה והצוותים החינוכיים של בתי הספר העבירו סדנאות לתלמידים בנושא מניעת גזענות והסתה. בתי הספר דנו בתופעות של גזענות והסתה בחברה ובאלימות הגואה בספורט ובכלל. משרדי המשפטים והחינוך גיבשו יחד מערך שיעור משותף בנושא "מניעת גזענות, אלימות והסתה". מטרתו להוקיע את הגזענות והאפליה בחברה. השיעור הועבר לתלמידי חטיבות הביניים והחטיבה העליונה.
ההחלטה על שיתוף הפעולה בין המשרדים התקבלה בין היתר על רקע ההקצנה של השיח החברתי באירועי "צוק איתן", המתיחות בחברה הישראלית והאלימות הגואה בספורט. המשפטנים חשפו את התלמידים לפן המשפטי והחקיקתי של הגזענות וכן להיבטים של שוויון ושמירה על הדמוקרטיה. המנחים הציגו בפני התלמידים אירועי קיצון בחברה הישראלית, בהם גם דוגמאות מתוך ההתלהמות ברשתות החברתיות ובמגרשי הספורט ודנו עם התלמידים בסכנה ובהשלכות שיש לכך על החברה הישראלית.
מוסדות החינוך קיימו מגוון פעילויות עם ארגוני קשישים, מיעוטים, עולים חדשים, אנשים בעלי מוגבלויות ועוד. הפעילות החינוכית כללה את כל שלבי החינוך מהגן ועד לסוף התיכון.
אמנה ועוד
במהלך השבוע חתמו בתי הספר על האמנה של "האחר הוא אני". האמנה קוראת לקידומה של חברת מופת, המבוססת על אהבת האדם באשר הוא אדם, לקדם ערכים של צדק חברתי, ערבות הדדית ועוד. בין הערכים שנדונו השבוע: לקראת חברת מופת – המציב בראש ערכים אוניברסליים, של כבוד אדם, שוויון, צדק, סובלנות, הכלה וחמלה, דמוקרטיה, זהות ושייכות; קבלת השונה והאחר – הבנה ששונות מצויה בכל אחד, הכרת הערך שבשונות לחשיבה, ללמידה, לקיומה של חברה; שיח דמוקרטי – אמונה בכושרו של החינוך לעצב לחיוב את דמותם של היחידים ושל החברה; אמונה שמערכת החינוך מסוגלת להוביל שיח דמוקרטי ערכי, המכבד את האחר ודואג לחלשים בחברה; הוקעת הגזענות ומיגורה בחברה הישראלית.
משרד החינוך חשף השבוע תכנית לימודים חדשה,"התמודדות עם סובלנות, מניעת גזענות וחיים משותפים במערכת החינוך". מטרת התכנית היא לקדם שיח ערכי, המכיר בשונה ומכבד את האחר. התכנית מותאמת לכל שכבות הגיל, החל מהגנים ועד לסיום התיכון. התכנית כוללת, בין היתר, מערכי שיעור המתייחסים להקצנה בגילויי הגזענות בחברה הישראלית, לאירועי האקטואליה, וכן לאלימות במגרשי הכדורגל ובספורט הישראלי. גני הילדים ובתי הספר ישלבו את התכנים לאורך שנת הלימודים, ולקראת ציון ימים מיוחדים, כמו יום הסובלנות הבינלאומי, יום המאבק הבינלאומי באנטישמיות וגזענות וכן ביום זכויות האדם. כמו כן, ניתן יהיה לשלב את הנושא בתחומי הדעת השונים ובשיעורי מחנך.
ביום שני האחרון העביר שר החינוך, שי פירון, בבית הספר רנה קאסן בירושלים, שיעור לתלמידי י"ב בנושא סובלנות ומניעת גזענות (בתמונה). בין היתר אמר שר החינוך, כי לתלמידים יש את הכוח להילחם בגזענות ולהוקיע אותה לחלוטין מהשיח. "עליכם להנהיג שפה אחרת, לקבל את דעתו ואת זהותו של כל אדם בחברה שלנו, ולהבין כי לכל אחד תרומה משמעותית לחברה שאנו בונים כאן – חברת מופת". לדברי פירון; "מערכת חינוך המקבלת אחרים היא מערכת הנותנת מקום לכל תלמיד, מייצרת מפגשי עומק בין קהילות שונות ומעמיקה בשיח חינוכי, רעיוני ואנושי, המסיר שנאה, זרות וניכור. חברה מדירה היא חברה חסרה. חברה שלמה יודעת למקסם את חלקיה, לתת ולקבל. תכליתו של שבוע זה היא לבער שנאה, ללמוד לקבל את האחר. כל אחר, ולנהוג לנוכח הצו "ואהבת לרעך כמוך".
מנכ"ל רשת עתיד מציע; חינוך טכנולוגי לצד למידה עיונית
לאחרונה התבטאה נגידת בנק ישראל, ד"ר קרנית פלוג, כי מערכת החינוך צריכה להתמקד בחינוך עיוני ולהשאיר את החינוך המקצועי לשלב שאחרי הצבא. מנכ"ל רשת עתיד מתנגד 
מאת; עמיעד גורביץ'*
בכנס אלי הורביץ' של המכון הישראלי לדמוקרטיה (כנס קיסריה לשעבר), שנערך לאחרונה בחיפה, אמרה נגידת בנק ישראל, ד"ר קרנית פלוג, כי אחד האתגרים של מערכת החינוך הוא התאמת ההכשרה וההשכלה של אזרחי ישראל לעולם העבודה. לכן, לדעתה, יש להשאיר את החינוך המקצועי לשלב שלאחר התיכון. הסיבה: הטכנולוגיה מתקדמת כל כך מהר, שעדיף להקנות לתלמידים למידה עיונית כללית ואת ההתמחות המקצועית להשאיר לשלב בוגר יותר – לאחר הצבא. עמיעד גורביץ' (בתמונה), מנכ"ל רשת עתיד, המנהלת 40 בתי ספר מקצועיים – מדעיים טכנולוגיים, כותב בתגובה; צודקת הנגידה כי יש להרחיב את החינוך הטכנולוגי. היא גם צודקת באמירתה כי יש להימנע מהסללה. יחד עם זאת, אין בדבריה כדי לספק פתרון אמיתי לכ-50% מבנות ובני 18, שמסיימים את לימודיהם ללא תעודת בגרות ולעוד כמחצית מבין אלה שתעודת הבגרות שלהם לא מאפשרת סף כניסה אקדמי.
אותם אלה, המהווים את הרוב באוכלוסייה, יוצאים כיום ממערכת החינוך ללא כלים מספקים להשתלבות נאותה בחברה, לרבות בשוק העבודה, וספק באם מאמצים מאוחרים, כפי שמציעה הנגידה להעלאת הפריון, יניבו פרי. יתרה מכך: חלקם הגדול מדי כלל אינו נמצא בכוח העבודה.
שילוב מושכל של חינוך טכנולוגי, לצד למידה עיונית משמעותית, הפותחת גם מסלולי בגרות והסמכות, הוא התשובה הראויה להסללה ההיסטורית והשגויה הזכורה לכל משנות ה-80. לעניין זה גם האקדמיה צריכה להידרש, בבניית נתיבי קבלה שמכירים בחינוך והשכלה טכנולוגיים ראויים. גם המחקר עליו נתמכת הנגידה מגלם בתוכו את מהות הבעיה – התייחסות לחינוך הטכנולוגי כברירת מחדל, אליו מגיעים התלמידים בעלי היכולות הנמוכות.
ואולם, עידן זה חייב להיפסק והחינוך הטכנולוגי אמור ויכול להוביל בגאווה את התעשייה הישראלית אל מחוזות חדשים ומוצלחים. החינוך הטכנולוגי כיום, הן בתכניו והן בציוד ובתשתיות המתקדמות עליו הוא נשען, לצד שילובו בתעשייה והתנסות במפעלים ובצבא – כל אלו שומרים על הרלוונטיות והחדשנות שלו. לכן גם הטענה של הנגידה על התיישנות תוכן הלימוד בין התיכון לתום הצבא אינה רלוונטית כלל. אם תלמידים בתיכון "עתיד קרית מוצקין", למשל, מייצרים כיום חלק שמשרת את רפא"ל, פאר התעשייה הישראלית, כנראה שכישורי התלמידים והכשרתם תהא רלוונטית גם רלוונטית.
בתי ספר הם אמנם לא מכון לפריון עבודה, אך הם כלי חשוב מאין כמותו בניעות (מוביליות) חברתית. חינוך טכנולוגי והכשרה מקצועית אמיתית הם התשובה לצמצום פערים והגדלת התוצר במשק.
צר לי כי המענה שבחרה לתת הנגידה לסוגיה זו נשען על תפיסות צרות, ניאו ליברליות, בהן המדינה נסוגה עוד ועוד מהאחריות שלה לאזרח, ורואה בו כמקור להגדלת ההכנסה של המדינה, אך מבלי לספק לאזרחי העתיד את הכלים הנדרשים למשימה זו.
אני מפנה את ד"ר פלוג לדו"חות של מכון המחקר שלה עצמה, של הלמ"ס ושל ה- OECD, בנוגע לבעיית שיעור ההשתתפות הנמוך בכוח העבודה הישראלי.
שיעור השתתפות נמוך זה הוא ביטוי מובהק לניתוק של אוכלוסיות שלמות מהחברה הישראלית. ניתוק, ששורשיו העמוקים טמונים בהעדר מסגרות חינוכיות ראויות ומתאימות.
בניגוד לעמדת האוצר, אני חושב שהנגידה היא כלכלנית טובה וראויה, אך מסופקני באם היא אשת חינוך.
* עמיעד גורביץ' הוא מנכ"ל רשת עתיד, המנהלת 40 מוסדות חינוך מדעיים-טכנולוגיים ואת תכנית היל"ה לנוער מנותק.
שולחנות עגולים בבית הספר; חיבור הוא שם המשחק
השולחנות העגולים מהכיכרות מגיעים עתה גם לבתי הספר מסיבות שונות; כחלק מפעילות בנושא המרכז השנתי, למען שיפור האקלים הבית ספרי וגם להוראת אזרחות. הבעיה; בתי הספר מושיבים את התלמידים סביב שולחנות עגולים, אבל לא באמת מכירים את השיטה, שמכוונת לחיבור בין המשתתפים
מאת סיגל בן-ארצי
בשנה האחרונה הולכת ותופסת תאוצה תופעת השולחנות העגולים. רואים אותם בקניונים, במתנ"סים, בכיכרות העיר. הכוונה היא לדון בקבוצה שיושבת במעגל בנושא כלשהו, בעיקר כזה שקשור לסדר היום החברתי במדינה. השולחנות העגולים נכנסים עתה בהדרגה גם למערכת החינוך. השיח שמתנהל סביבם תורם לא אחת ליחסים בין המשתתפים; שיח נכון – חיובי ובונה (ולא שלילי, ביקורתי ומפריד), יוצר הרמוניה בין המשתתפים, מחדד את יכולת ההקשבה לאחר, מפנה את תשומת הלב לדעות אחרות ומאפשר לקבל אותן. טכניקת השולחנות העגולים יכולה גם להיות משולבת בתכניות שונות בנושא השנתי, "האחר הוא אני".
יש שבתי ספר משתמשים בשולחנות עגולים דווקא להעלות דילמות שמטרידות את התלמידים, קהילת בית הספר וסביבתו. כך, למשל, מכון אדם הקים שולחנות עגולים של הורים לקראת הקמת בית ספר חדש בהרצליה. הדילמות שהעלו ההורים שימשו בסיס לנייר עבודה שליווה את הקמת בית הספר.
בתי הספר שמחליטים להשתמש בגישת השולחנות עגולים לא תמיד יודעים כיצד להשתמש בה וברוב המקרים מזמינים מומחים מבחוץ. בתי ספר שמחליטים לבצע את הפעילות בעצמם, לא תמיד מודעים לתהליכים המתרחשים סביב השולחנות העגולים ותרומתם. ישנם בתי ספר שהקימו שולחנות עגולים בשיעורי חברה. ישנם כאלה שרצו לשפר את השיח בין התלמידים והטילו את הביצוע על המורה לאזרחות והיסטוריה. האחרון התמקד בעיקר בשיח שקשור להיותנו אזרחים.
היום (ה') עתיד שר החינוך להשתתף באירוע שולחנות עגולים בתיכון עירוני א' בתל-אביב, ששמו "תלמידים נפגשים ומתחברים". האירוע הוא חלק משבוע הסובלנות, ומטרתו להפגיש בין אוכלוסיות שונות; יהודים חילונים ודתיים, ערבים ויהודים, תלמידי החינוך הרגיל ותלמידי החינוך המיוחד ועוד. את האירוע מעביר ארגון מתחברים, המיומן בעריכת שולחנות עגולים.
טכניקת השולחנות העגולים מקובלת בקהלים שונים, בבתי מדרש, למשל, או בחברות וארגונים לצורך סיעור מוחות. גם אלה וגם אלה מבינים שיש משהו בישיבה סביב שולחן עגול כדי לעורר לשיח. אולם, סביב שולחנות עגולים יכול להידון כל נושא, כיון שהטכניקה היא הקובעת ולא הנושא. מורים שנשאלו לגבי הטכניקה, הגיבו כי עצם צורת הישיבה, שבה כל תלמיד רואה את חברו, כבר יוצרת אוירה אחרת בכיתה. אולם המורים לא מיצו עד תום את מה שהטכניקה מאפשרת.
מיכל כרמל, שעוסקת בשולחנות עגולים בקהילה, מסבירה על הטכניקה; הרעיון הוא שלכל מעגל יש מנחה. לפני השיח, המנחה אומר את הכללים של השיח במעגל, ומבקש מחברי הקבוצה להקפיד לשמור עליהם. הכללים פשוטים; השיח מאפשר לכל אחד במעגל להביע את דעתו. כל אחד מדבר בתורו, על פי הנחיות המנחה – בדרך כלל מי שיושב מימין למנחה מדבר ראשון ואחר כך זה שלאחריו. כל אחד אומר את דברו אבל מבלי שיתנגד לאחר – לא נוצר ויכוח. להיפך, במעגל רק מוסיפים על דברי האחר, וכך מחזקים אותו. גם אם הדובר מתנגד לדברי קודמו, הוא לא יאמר מילה שלילית. כך נוצרת אוירה הרמונית. בעיקרון במעגל אין שווים יותר ושווים פחות, אין כאלה שיודעים יותר וכאלה שיודעים פחות. כולם שווים. צורת המעגל מסייעת לנוכחים להפנים את העיקרון; הדברים לא נמדדים בערך כלשהו. כל הדברים חשובים וכל הדוברים חשובים באותה מידה. כרמל מציינת שמניסיונה כל המעגלים ששמרו על העקרונות הנ"ל הצליחו ליצור תחושה חזקה של חיבור בין הדוברים, שהובילה להסכמה הדדית, כבוד לזולת, העלאת ערך היחיד והקבוצה ועוד.
כדאי לדעת; מופע חדש על קשב וריכוז מזווית אישית ומקצועית
מופע חדש של השחקנית שולמית רון עוסק בנושא הפרעות קשב וריכוז ולקויות למידה. רון מציגה את התופעות מזווית אישית ומקצועית גם יחד. המופע מיועד למורים, מנחים ומדריכים, מטפלים ועוסקים בתחום, כמו גם להורים ותלמידים. כל מופע כולל במשולב הצגה והרצאה. המופע מרגש, אותנטי ומצחיק כאחד. אפשר לקבל ממנו תובנות על התופעה ואפילו כלים להתמודדות עמה. את המופע אפשר לשלב כחלק מהנושא השנתי; האחר הוא אני.
לפרטים: 0522363114
הגיליון הבא של קו לחינוך יופיע ביום חמישי 4.12.2014
שולחן עגול ללימודי אזרחות
בחטיבת הביניים אורט כרמים בכרמיאל, מתקיים אחת לשבוע שולחן עגול, שעוסק בליבון סוגיות בתחום לימודי אזרחות. סביב השולחן מתכנסת בכל פעם קבוצה אחרת של תלמידים ובה 12 משתתפים.
את המפגשים יזם מנהל חטיבת הביניים, אילן פרסטר, ומנחה אותם המורה לאזרחות, ורד קדוש. הרעיון הוא לדון עם התלמידים בבעיות חברתיות שונות וגם לקדם את תרבות השיח. לדעת יזמי הפעילות, מעודד השולחן העגול את התלמידים להביע את דעתם, תוך הקשבה לאחר והתמודדות עם דעות שאינן תואמות את תפיסת עולמם. תוך כדי שיחה, דיון והקשבה, לומדים התלמידים כי אלו הם הכלים הנכונים לפתרון בעיות חברתיות, להבעת דעות ולקידום יוזמות.
לדברי פרסטר; שולחן עגול מביא לידי ביטוי את השקפת עולמם של התלמידים בנושאים של זכויות ועקרונות דמוקרטיים. אין זה עוד שיעור אלא למידה חווייתית ומשמעותית. פרסטר אולי צודק בדבריו, אבל תארו לכם כמה היו התלמידים מרוויחים אילו גם היו עושים את זה כמו שמנחה כרמל.