פדגוגיה מתבוננת; מקשיבים לשקט בכיתה

עיתון קו לחינוך - גיליון 718

פדגוגיה מתבוננת; מקשיבים לשקט בכיתה

מאת: יוסי בן אשר

לרעש המאפיין את הפעילות הלימודית בכיתות הצפופות בארץ, חודרת לאיטה גישה חינוכית חדשה, המאפשרת שילוב של התבוננות פנימית, התפתחות רוחנית ומפגש קשוב עם האחר

הצורך

אנו חיים בעולם משתנה, מהיר ומורכב מאוד. כמות המידע גדלה באופן אקספוננציאלי. העולם במאה ה- 21 שונה מאוד ממה שהאנושות ידעה: אנו חשופים כל העת לרשתות מידע, מחוברים לאמצעים סלולריים שהופכים אותנו לזמינים בכל שעה משעות היום, אמצעי המדיה הרבים מבקשים את תשומת לבנו החוצה הרחק מעצמינו מה שמקשה עלינו לשמור על יציבות רגשית ולתת תשומת לב לדברים שאנו מאמינים שהם החשובים ביותר.
אנו מתמודדים עם שחיקה, חוסר מוטיבציה, תגובתיות, פחד מתמשך מאלימות והתמודדות עם הטייס האוטומטי המשבש את הנוכחות הערה שלנו, מתח ולחץ הפכו להיות הגורם המרכזי כיום להיעדרויות מהעבודה.
אנו מתרחקים מהיכולת להקשיב פנימה למחשבות, לרגשות ולזהות את עצמנו בתוך "הרעש" בו אנו חיים.

האיך

הפדגוגיה המתבוננת מבקשת להתמודד עם בעיות אלה באמצעות שילוב פרקטיקות של התבוננות פנימית, פיתוח אינטליגנציה רגשית וחמלה בתהליכי ההוראה, ולהשפיע בדרך זו על נוכחות המורה בכיתה, על התכנים ועל דרכי הלמידה.
התהליכים מבוססים על שילוב בין שערים, כמו תודעה וגוף, לפדגוגיה. המורים מתנסים בפרקטיקות של התבוננות, כמו מיינדפולנס, תנועה מודעת ועוד, שבסיסם הוא בין השאר מסורות עתיקות, פילוסופיה, וחכמת הדתות. המטרה היא לקדם את הרווחה הנפשית, ההישגים הלימודיים וההתפתחות האישית של המורים באמצעות פרקטיקות המסייעות להגיע למצבי רוח של רגיעה ושלווה.

התוצרים

התוצאה היא הורדת סטרס, מועקה או לחץ הנפשי, פתיחות לזולת והקשבה. תרגולות גופניות ונפשיות משפרות את יכולת הריכוז ומיקוד התודעה. התוצאה מכך היא חיזוק יכולת ההכוונה העצמית, ביסוס יכולת ההתמדה במשימה נתונה, שיפור היכולת לתשומת לב ממוקדת והגברה של תחושת האחריות לזולת. ההתייחסות לסביבה מתרחבת, וכוללת התבוננות עמקה יותר בטבע ובסביבה, חיבור לחוויות העמוקות בהווה, סיגול דפוסים חדשים של רגישות, חשיבה, התייחסות והתנהגות, עד לפיתוח העצמי להשגת אוטונומיה ואותנטיות.
כשאנו מסכימים לפגוש את תנועות התודעה והרגשות בתוך עצמנו, כשאנו פחות בתגובה ופחות שיפוטיים, כשהתודעה פנויה וצלולה, כשהלב פתוח למפגש עם האחר, כשהגוף רך וגמיש – נולדים מפגשים נוכחים ומחוברים. לב נושק ללב. לחיצת יד וחיבוק מחברים אחד לאחר. נגלה את יופי העולם ויופי בני האדם.
רבי זושא מאניפולי אמר: "אם יאמרו לי בעולם האמת; זושא, למה לא היית כמו משה רבנו? לא אתיירא כלל, וכי אפשר לדמות אותי למשה רבנו? ממה אני כן מתיירא – כשיאמרו לי זושא, למה לא היית זושא?" הפדגוגה המתבוננת מובילה אותנו להשמיע את הצליל הייחודי שלנו ולשמוע את הצליל הייחודי של התלמיד.

* יוסי בן אשר כיהן בתפקידים בכירים בארגונים ובמערכת החינוך וביניהם ראש המנהל האקדמי במכללת סמינר הקיבוצים. הקים את המרכז לפדגוגיה מתבוננת במכללה. מוביל תהליכי הטמעה של פדגוגיה מתבוננת ומנהיגות מודעת בבתי ספר ובמכללות.
[email protected]